כשאני שותקת טפות גשם קל מצטברות על חלונך: חיש הבית כושר חיש יתרמם ההיכל הבית יבנה חיש יתרומם ההיכל במרומי צפון: על אלפי שדות ישתרע הבית על רבבות גגות ההיכל: ויען כושר שמע לי אלאין בעל האזן רוכב ערפות אקרע ארבות בבית אשית חלונות בקרב ההיכל: ויען אלאין בעל אל תקרע ארבות בבית חלונות בקרב ההיכל: ויען כושר עוד תשוב אל דברי וישנה דברו שמע דברי אלאין בעל אכן אקרע ארבות בבית אשית חלונות בקרב ההיכל: ויען אלאין בעל אל תשית ארבות בבית חלונות בקרב ההיכל: לא תצא פדרי בת אר לא תחמק טלי בת רבב לא תאבד טלי אל ים אל אהוב אל ומת פדרי לא תמוג: שמים מבצרים עלו עם בקר מסך ענן שקט מעל העיר המתפתלת קמורים וביניהם אויר גדל מלא ואין טפות: העיר כמהה ולא יודעת כאיל על אפיק תערג בנפתולים: חרף שתק מעל הגגות הקיר התקלף מסער לילי ומחלונו האפל והקריר נסתה הילדה בשלחה ידה לתפס ענפים עירמים שכמעט הגיעו: אלו תחכה עד שתגדל החרף יהיה אחר ענפים ילבשו ויפשטו שנית ואלי כבר יגיעו אליה: יצא אחמד אל מרפסתו אוחז בגזע גפנו וחש בקלופיה ובשל אטימות הבטון כבר נקוו המים המעטים שטפטפו והקלו עליו שקף את אפר השמים: הוא הביט אל כרמו ולבו לא יכול לשאת: את האטיות בה הרטיב הטפטוף הקל הזה את הרגבים החומים אפרים מרבי אבנים לבנות בגדלים שונים: לו רק תנתן כל כמות המים בבת אחת בליל סער אחד: ואף כי ידע כי האטיות טובה לשרשי הזית ורציפות לנשימתו: ואף כי ידע שלילות סער סוחפים את האדמה ומדללים אותה: לא יכול היה עמד בהתאפקות ומן השגעון הזה דמה לראות ילדה קטנה מאד במעיל צבעוני מאד מאד: מהלכת ונחבאת בין הגזעים העקמים המלפפים המפצלים: וענת תמירה כנצח זרועותיה הצחורות כשני שריגים חובקים הנשף: חרף זה ערף על שנינו אף אם לא אדע אם אך אחד הוא ערב זה נכון לשנינו אם שבעת ימי משתה לגמע זה את זו עד אור: אך שמחה עולה פורצת בי עולה כמו הנצח נשמה עצר עד נעל ראש סלם מנטף מור: ועם שחר שבוענו אעמד מולך ידע ושואף ניחוח פרא שבשמו ירק צחם: ארץ ארץ לוא נתת לי זה הפרח אך הפעם ברכתיך על אחת שבע כברכי אותך היום: גם אדע כי אך אחד הוא ערב זה ירד על שנינו לא שבוע חמודות נוגה דמע לח ואור: אך עלוה רוה רוחצת תרחף זו כף הנצח רועפה מראש עד נעל לטהר בנטף מור: ועד מוצאי יומנו תלוך עיני רגע מחיך אל הניחוח בגלוי ולב עירם: ארץ ארץ כי אמרת לי זה הפרח אך הפעם ברכתיך על אחת שבע כברכי אותה היום: ובנשף הערב נעלים דלגו רקד וטפות כילדות: למעשה כף הדמוי היא ילדה המקפצת בשלוליות שהן הגשמת המשתקף בן על פי חשק רגעי: השלולית כל כך נפעמת מן ההפתעה ומכף רגלה היפה שמים נתזים אל השלוליות הקרובות וההשתקפיות מתערבות: אך מכיון שחקי האופטיקה מוסיפים לתפקד כשהיו מתערבבים גם יצוגי ההשתקפיות אשר במציאות כמזמור תהלים ליונתן רון לגיא גלבע טלול: אן יבוא אור אל עלי אלון ואן תבוא הלה אל אללת הלה: עלות האלון פלומת ההרים אלה ארצית עלתה בהל שחר ויבוא אליה האלון בפריו בלוט: מלבלב האלון חדש הנציו נצתים בהגיע ירח קיצי זה מלאו האילנות ראותיהם לילה: סחור הולך הסהר השחר השלים אורחותיו ואנו נשב אל ספלול הקפה הסובב: הילל מגיה שקע בזריחת אלילות רום מירון עוטה יער נעורה: ותתצב האלה כבראשית ותחצב בסלע ותנחיל יונקות ובדיה עבו מאד: ובאובי הנחל חצובה היא ענת עתותיה עטתה בעל חגר ענניו הזמינו עונות גשמים קראו: אבי האלה רעננים הרטיטו כפלג נבע אביב: ואנו באים באבובינו זורמים בגלי אשדותים תהלת נוף בעינינו שטף העין צולל כאבוב אל עמק כנורות: אילנית לסבך תחבא עטורת צבע והדר יד אחזתה: לפתח תהום ירבץ תנין אדיר סכנת חדי מלתעות בתחתיות נחל תנמך ממחשבת: ויסערו בפרץ מטר ענני לויתן: הקף יקיפה מחול האלון תשיב סחרוריה בגשם נתך: עלילתם ירקת עד: אשרת כנסה אלים עשתה מפחרת: עלה לויתן ויקצף נחש עקלתון התרומם ויחנק תנין רומס ויפער: אז אזר הדד אלתו ענת מתניה שנסה מחצה בשרצים לעגה בם: בעל רוצץ באלתו ברקיו מסכנים לעצים: פער תנין לוע וירמס בסבך מלתעות פליצים מאימות לבלע נחשולים שוטפים הכו: נצח פלץ יז על חגרת הדד על מתני ענת ותרחב בטנה מצחוק ושפתותיה רנת לוזה: ויקוו מים ויתנערו עלים רענו עצים ענפים יסתרגו אלון רענן בחיק אלה: חברת האלון המצוי האלה הארצישראלית נפוצה ביותר בכרמל: היא מצויה כאן כתצורה סבוכה ומפתחת במתלול הכרמל שמעל יגור או בסביבות נחל כלח וקרן הכרמל היא המחרקה: שרידי יער קדום שלאלון מצוי אפשר לראות בחרשת הארבעים: בדרך כלל מתפתחת חברה זו באזור המרכזי והמזרחי של הכרמל והיא נעדרת מן החלק המערבי הנמוך יותר והחשוף לרוחות הים: באזור זה גדלה חברת החרוב המצוי אלת המסטיק: בשטחים בהם עשתה הרעיה שמות גדל חרש פתוח או גרגה של חברת האלון המצוי האלה הארצישראלית: רב מיני העצים והשיחים של חברה זו בכרמל חשבנו לעצמנו גדלים גם בתצורות דומות בגליל ובהרי יהודה: ותעל מחשבתנו אל כוכבי על ונאלה וברואנו מזמור: הללי אללת עץ והר מפכה מעינינו כנסך מבט החתול מחלון נפתח ריחנית: כשמן הטוב על הראש ירד על זקן אהרן טל חרמון שירד על אמירי כרמל מבעד אור רך מבעד נהרי ענן על עמק זבול: כי חזה בעל מת יכנס בעל לתוכו בפיו ירד כחררי זית יבול ארץ ופרי עצים: ירא ממנו אלאין בעל פחד מפניו רוכב עננים: לך גפן אמר לבן אל דאה חפה אל מת מסר לידד אל הגבור: נאם אלאין בעל דבר קרדם אדיר: שלום לבן אל מת עבדך אני לעולמך לך אני לא אשוב האל: אזי יתן פניו עם בן אל מת אל תוך העיר המרי שם כסא שבתו מו ארץ נחלתו: וישא קולו ויקרא נאם אלאין בן בעל דבר קרדום אדיר: שלום בן אל מת עבדך אני לך אני לעולם: שמח בן אל מת וישא קולו ויקרא איך יקרא בעל אחי יקרא הדד: ואתה קח ענניך רוחך סערותיך וגשמיך: עמך שבעת עלמיך שמנת חזיריך עמך פדרי בת אור עמך טלי בת רבב: אז תתן פניך אל תוך הר כנה: שא ההר על הידים הגבעות על קצה כפותיך ורד לבית חפשה לארץ: תספר בין היורדים ארצה וידעו אלם כי מתת: ויקונן גפן חפה את הקינה הזאת על אדות טלי לאמר: טלי הקטנה בבנות אל הדקה באמות זבל בעל הנאוה בקהל קדושים במפחרת ירכתי צפון: טלי הבוכיה בכה בלילה הבוכיה על בעל כי שדד על אדונה כי שדד ואיננו כי שדד ביד מת ואינו: בעד אשנבי רקיע תשקף בעד ארבות שמים טלי הכלה העטיה תשקף גם יבב בבכיה תריד לילה: טלי הרוחצת בטל הליכי: טוב אבל בכות חסד טרם אור צוף אשון ליל קיץ מגד שמי עליון: אל מבכי טלי עינך אל מבכי עינך תמנעי עפעפיך אל מדמעה: כי הנה דמעך יגיל ארץ ישמח כליות חטה ערבה רעיפך חיה: שמן הטוב בכיתך ברהטי אדמת שני תקוה לעפרות ברוא: עד שוב בעל ממותו וחיה עד שוב בעל ועורר אלתו עד שוב בעל ברעם וחזיז עד שוב בעל ושובב אמתו: יכפר אדמתו בנחלי מטר הוא גשם תפלתה: עד ישוב וחיה וירסן תהום תרבץ תמשל חמה וצחיחות תארב כצפע שחר: ושפע בכורי חטים בשל פרחו אלוני מורד בחלונותיה טלי: שובכה המצנף עזררים ודלית מעלץ מבטיו בנתיב בכורים: ומשיכות חברברי הצפה בעין זית חרוץ ירטטו בפאות עדר נעוז במרומי: כי חמוד בחיקה וצרים צהריו הנוסכים בין עלוות כה דלילות את היום הנוכח: בו נמרו שפעי הכרמל עדרים עדרים נקדים נקדים: וצרו בצורים נוף אלון וכדרהו בדרך שבילים נדרכו והחילו: הנתיב שהוער כפריחת חרדלים יעלה ענבלים אלי הוד הכרמל: וממנו ישקף הר אויר עד גבעים שמנגד: אך גפנה משנה לשנה מלבלבת יותר מתקרבת יותר אל שפתי חלונה ועליה רכים וכתמים ורוגשים: אחוזת קנוקנות לאדנה לא תחוג כחרדל ועשר עדרים כי צופה לחדרה לחדרה וחדרה אט מאד: והנה בבאה בכוריה כפות מתקות ורוות ולוטפות אמותיה ולא יעשרו: ותשלח משחקת נחש וינוד במשב אז כפים קטנות ולבנות יצודהו כזנב השרב: אל תני לחלום לדחות הגשמה: טלי קומי צלהבים בחלונך והיום ודאי יפה מקודמו ומאחיו האשתקדי: אל תני להגשמה להרס חלום: ירדה טלי אל גנת הגבעה לראות הבשל התות הסגל: וברדתה כבר ערב רד ובעמדה תחת העץ השחיר כלו והתותים מלאי עסיס סוו באפל ועלים: ובחזרה נטותה בה שירה דקה כעמר שמלא באסמים שבעה שבועות כירח זה המטיף זהרורים: עד לב הליל עוד האזינה ואחר תשכב לישן: ובלילות ובלילות עולות עולות בי מנגינות: וזרם דק קולח ותפלותי לרוח נענות: סהר חצות גבוה אור על ענפי אילן: תני לנפשך לשמע זמר קטן: את ארצי הנשקפת מדל חלונך כעורב הקופל בכנפיו צנת ערב מצלהב אפרסק השמים: אך עליך לטרח טלי: אל בחלום תפרפר יפעתך אל יעירוך צלהבים: כי יפית באור שחר טלי וצליל דמדמיו נאוה לך טלי: בעברך הרחוף בגנך בגני: אך הנה העורב מפנה מקומו והנה אפרסק מאדים: למחר והקיץ מלא סלסלות וטלי תחלם ותשכים: כי מן תמציתו נתן הערב ואלתר: ללא מראות וצל שעה בעיר עוברת: רק עץ עוד את זקנו ברוח מבדר: רק בפנס של כיס כחלחל מאיר הערב סמטה חלון עורב על הגדר: זה כבד העולם באגל טל זו רשת היין האחרון התם והתמצית: הלב מחשיך לאט ואת אליו נגשת בהירה בהירה מאד שוקטת וקיצית: ואת רועדת לי כבבואה במים: הרגע כה שביר צל חשד יניסו: באין עדים ועוד פנים אל מול פניך שותק אני האהובה מנשא: זו רשת המלים שנעצרו זה כבד הרעש המפיל לפתע את התף: ימינו שעמסו תבונות גנים וגבה רצו אולי אותך רק רק אותך לקטף: הלא לשוא תמהתי מי את לי ומה את: ודוי כל כך פשוט בלב עוד מסלע: בתי שנותי חודלות לרוץ לקראת המות בהתגלות ברכך מבעד לשמלה: ללא מראות וצל שעה בעיר עוברת: עורב על הגדר סמטא חלון דועך: אם גם אותך האיר בפנסו הערב זה אות כי הוא רעב לנצח לראותך: נושב ערב אפר ועורבים על תרניו: חמד עורב כוכב עינך נתך הליל כלהק עז בשחר כנף רקיע: חמד עורך שרב דועך נתן הטל כרעף הליל ברטש רקיע זב: בשחר ליל והשנה אשר תדד אל תחת חלונך הרם תאסף יגע: אז החמה איננה תדף כטל הזגוגית בהריחו שמש: ואת עוברת בה ככל אות נפשך: ככל אות נפשי על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי: בסף שחר והשנה שנדדה מעל לחלונך הרם תתיר יגע: אז החמה איננה תמתק כטל הזגוגית בהאזינו לנגה: ואת צועדת בו ככל אות נפשך: ככל אות נפשי אל תבל רבה הבלתי את שאהבה נפשי: צעדיו הופכים הלמות לב בחזי מתגברים: שערי נובט כלפי מעלה בצפיה מצמיח כרכמים מאחרים בשולי חצרות: חפושיות זבל רוטטות בתוך הד צעדיו מתקרבים מערבית מהרי יהודה: לבו כבר פועם במורדות באכה לטרון: כבדים מטל מתמתחים לקראתו גבעולים: אד כחלחל עולה מעמק אילון ומצטעף בעיניו: הוא עוצר לרגע מקשיב לנשימתי מתחת עיר כבויה: מתקרב כמו בכל פעם מחדש לראשונה חלונות מחוירים לקראתו: מתכסים דק דמעות הוא כאן מעלי שמי צמר ורדים מפשלים לאחור: כבר אני דבקה בערף האור חבוקה ברסיסי נבלו: מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה: ואבכה יומם וליל חללי בת עמי: על ההרים אשא נהי אל נאות מדבר קינה: והפכתי אבלם לששון ושמחתי מיגונם: הה אלי החזק גגותנו מטים לאסיף עצבונך בלילות וערבים כי תשליך עליהם אור חיוך אמתי יכשלו עמודי הבית: לכן איש אחד הולך במדבר צמא רעב הולך הולך ופתאם מקבל מכה קטנה בראש: מסתכל ימינה שמאלה אחורה לא רואה אף אחד: אבל לידו על החול הוא רואה גמל קטן מקרטון: הוא לא יודע ממשיך ללכת ופתאם שוב מכה קטנה על הראש: מסתכל אחורה קדימה שמאלה ימינה לא רואה אף אחד: אבל על הרצפה לידו הוא רואה גמל קטן מקרטון: לא מבין לא יודע מה לעשות וממשיך ללכת והנה פעם שלישית מכה קטנה בראש: מתעצבן מסתכל למעלה ורואה גמד קטן יושב עם ארגז מלא גמלים מקרטון: אז הוא שואל זה אתה שזורק עלי כל הזמן גמלים מקרטון על הראש אני מה פתאם: מן גדש הישוב אשר בצפון הארץ הביא עמו את שני זבוביו: כעת בסונת אמתו חוכך כפותיו לו זבה הארץ דבש זיעתו: והנה בטרם נכתבה השיחה שבין רבוא עיניו לשתי עיניו בא הגמל הזה ומבקש רק חצי כרוב את חציו הגלוי הלבן: ובכן כמבן כל אורח ראוי למחצית לא כל שכן בקש בוצע לו: ולו פרוסה עם דבש וישבו שניהם תחת האלה: ובשתיקה הזאת שארחה עד שהופיעה השמש מתחת לענפיה נאמר כל מה שתיר לא יכל להבין: ויאמר לשים לדרך פעמיו ויחזק בו ויאמר שב: ותאמר אלו המגורים שבמגורים ויאמר הן גם לי בית אין: ותאמר ידיך ריקות ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים והיתה השקיעה תרוץ לסמקך: הלילה הביא עמו מדבר חדש: עוללות ליל בחוריך נצרפו בכור קבעת בטוחות פוסע גבר קרחות עולם רזה: חרצבות צועות עדיך איד לצלע יד בוצעת אמצה לזה העבר מי באהל יט בזה: נעמי לשון רוחשת ידידות שלום צולח מתפרקד הוא אבר אבר העביר שרית חזה: אב קדמון נתן האשת לסבר פני אורח למה ימנע הסבר מן הגבר הלזה: אשכרות יין נדודיך יחנטו פגה נרתעת: בטוחות דורך הגבר במתי עולם בועט: אצבעות עונות אליך מן השקט וברעד דמית אשה נושקת אל השבט הרובד: נהמי גרון רוטשת שעטת גלגל צמח: מתפרע אבר אבר לחפות מלוש חוסה: אב קדמון ביצוע אשת כי ישבר רעב אורח למה ימנע השבר מן הגבר הלזה: שחרית צל שמוריך תתרקע צעד צעד: בטוחות פוסע גבר ערפילי עולם כחק: צלצלי מינים ילבינו אדמומית שלום נקטעת: צעקת אשה צוחקת מצטנפת ברחוק: רחמי תודה נפלשת יצנפו צמא קולח: מתבוססת אבר אבר הוית עריה ואם: אב קדמון מיצוע אשת יברך צאתך אורח על עבר מורשת גבר מן העבר הזועם: כל עברת זרעך אסף והשב חרון אפך: אלי ישעי הפר הכעס הלעולם בי תאנף: כי אמת תצמח מארץ ונשקף משחק צדק יבולה תתן ארצנו: וישם לדרך פעמיו ובמשך ההליכה סך אל פרידריך גמלו: שלשה ימים שלשה ימים הם קצרים ככל אשר הנם ארכים הם למדי: אך מצינו כבר גמלים שלא לגמו טפה שלשים ושלשה יום: איני סבור שהכרתם את ידידי פול לא סיזן טולאקי: בחור פיני דר ברחוב האסכולות שבצל הפנתיאון ומציג את בדיו לראוה באחת מגלריות רחוב די באק: קם נאמר בעשר ויוצא לדרך הבו לי עפרון לכך איני קורא עפרון הנה זה עפרון: סמנו לי ונסמן עתה כמה וכמה תמרורים מתמרורי דרכו: עשר קפה לאטן פלס סורבון כוסית אחת עשרים וחמש שחרזדה סן ז'רמן דה פרה שתי כוסיות: אחת עשרה פחות עשר מוגמבו בולור סן מישל שתי כוסיות שתים עשרה וחצי ארל אוף קונדיש רחוב באק שתי כוסיות: שכחנו משהו קפה באר דומיניק רי די סנט פר כוסיות שתים: באחת פחות רבע הוא מגיע לגלריה ושואל את מאדאם קרסנופולסקי אם מכרה בינתים את הרפסודיה שלו באורנז: צאו והתבוננו במר קמלוס יוצא מאגדביה שבפזן ושם נאמר פעמיו לבני עבאס אלגיר שמא לוקק טפה לא בגימל רבתי: מעשה בגמל שלא השקוהו מים שמונה ימים העלוהו על מאזני צדק ומצאו שאבד מאה קלוגרם ממשקלו ולבד מכן לא דבר: כיון שחזרו והניחוהו לשתות גמע בקול המזכיר בלי ספק את נעם קונצרט הערב של פעמוני ברוג מאה ושלשים ליטר תוך עשר דקות: שמע מנה אינו צריך לנוזלים אלא כדי אבדן משקל גופו נמצאו לו שפיר לא נמצאו מפחת פשוט ממשקלו: אך לעזאזל ההיה ממתין ימים רבים כל כך אלו טעם צמא לאמתו אומר אני לעזאזל ולא אתם יודעים מה לא: משום ששנים מעתקי ספרנו זה חיבים להשלח על פי חקי ארצנו לבית הספרים האוניברסיטאי בירושלים: איני חסר אלא שיטיפו לי מוסר על לשון הרחוב שלי: אך הדין כמבן עמכם אלו היה נאמר נא יין פורטר שתים שתים שלש חביב עליו אף במקצת: היה מרים כוסית באגדביה כוסית בביר מחצבה כוסית בנבי עמאר כוסית בדאר אל חדיד: איני מוסר לכם כתב ערבה שהיה מגיע לאלגיר אך גם מאלי גם סנגל הן אפריקה: מקום שאני אוהב ללכת היה אומר הלל בחמשה עשר באב רגלי מוליכות אותי: קמלוס היה אומר אולי במקרה זה מקום שרגלי מוליכות אותי ולו גם בשכרותי אוהב אני ללכת: בין הר ונעצוץ בארץ שזפון ויובש נאות סמדר פרחה הלינה לילה: והעורבים המפלחים מעל חדי נעצוצים ונפץ מחצבה אדיר היו בה זוג דרורים על שביל חצץ: ונפילה היתה בארץ בימים ההם ותשא קולה ותזמר צפה פדרי בת אור בתבל יפה: וירא חפני כי טבה הוא ותגאה בטנה בזמר ותגש חלב עזים לבנות ואת התמר הביאה: וכי נדמו האורות והניח ראשו חפני והנה בקצה ענף שיזף מנץ נקוה אגל טל והאגל מתעבה ומתעבה ולא נופל: ויתפח האגל ובו אובי הגן שרעפים עצמו בשקיפתו ולא נופל: ויקץ וידע כי טלי עמו כעין וזמר מן הכפר זחל על עפר ונשמע: צפה פדרי מול עולם זורח ויצחק לאור פדרי כי נדמו האורות וישכב וינום: אלה תלדות טלי אל הוליד את בעל ואת מת: ויוסף ויולד את ענת ויולד את פדרי בת אור היא שחרי ואת טלי בת רבב: ומות הוליד את ים וים הוליד את חף הוא חפה ואת עדת: ועדת הולידה את כושר ותוסף ותלד בנים ובנות: ופדרי היא אורית הולידה את ענת ואת טלי בת רבב והוסיפה ותלד את יעל: בצאתו מאצל הנפילה באכה שטים דבר באהבת הארץ עם נוהג המרכבה המזינת: ואין בארץ הזאת שום דבר יפה אתה שואל אותי ואני משיב: בחיפה במורד הכרמל גרה אחת קוראים לה יעל: לחבר שלה אני חושב קראו מיכאל או סוהיל: בסורגי הברזל בסבכה שמעל מטתה משתרגת גפן סמיכה: כל האביב התפתח שם סמדר ובקיץ שעבר למשל: היו ממש בתוך החדר שני אשכולות ענבים כבדים מרב עסיס: בבקר התמוגגו סביבם חמש דבורים זהב לא מזיקות באור החם: ואחרי הצהרים צננה אותם רוח מן הים: שני אשכולות אדמים בימים אפלים ובלילות בוהקים: בכל מקום שבו אני הולך לא חשוב מה אני שומע או אומר: מה אני רואה ומספר מה עונה ושואל: אני יכול לראות לי אותם החלון המסרג של יעל שני אשכולות בוערים במורד הכרמל: שיר למעלית במגדל אשכל: הנה עב קטנה ככף איש עלה מים וככף איש חופה כרמל: כי קדר ובהם הכחל ואדיו בעד שעם נעוץ יחדרו לכליות אפופות נמרצות: להגביר את הנגוד בין השפעת המים עב מים חופה לבין השפעת הכחל: שיר למעלית מגדל אשכל: מים תעלה עב קטנה ומחוף קדרים תאסף שלל כחלים: בשורתה מחפה על כרמל בכפה: כי טפות מצמרות חדודים בעורה: אך כרמים הנצפים למחצה אופפים חמימות אדמה וצלולה באד כחל חתום: להוסיף את תגובת הכרמל לעב: מים תעלה עב קטנה וקטנה נאוה: ומחוף קדרים תאסף שלל כחלים: בשורתה מחפה על כרמל בכפה הקטנה מרחביו השלחים מתקמרים להכילה: אלת מסטיק תצמח בצמרה וגדלו הנכלם ברדתו מערב הותיר הכרמל לבדו: הלכו במשעל ועלו בגבעה ולפניהם ומאחוריהם מצולות מצולות של תזוזות מתרחשות בצבעים כבים וחוזרים ונדלקים: מעט גבעות קפולות כה וכה ונטשות שהשבילים הלבנים נמתחים בהם למרחקים: אדמה פנויה ובתולה ולעמתה נרחבים ורחוקים כמותה עולים שמים בשלי גון: ועל שוליהם כמה עננות נתוקות כעומדות באמצע תפילתן בכל הגונים שבין חורון נרגש לסמק כלימה: ריח אהבה נודף פתאם ואין יודע מאין: לא חבה כלשהי או אהדה מעטה או מרבה אלא ממש אהבה בעצמתה עזה תאותנית חריפה: מלוא קבלתו של קוער הארץ געגועים מעבירי צמרמרת וממלאים עינים אוילות רגשנית: אדם מכן לפטפט דברי כסל לולא חנקוהו יצרים נעתמים: נכון לאמר דברי חבה לימין ולשמאל לולא פעם בו הלב בנקישות קוראות קרב: והכל נראה פתאם רציני כמשהו שנצב עליך במשעול ואין דרך לנטות מעליו לימין או לשמאל: משה שהלך בצד שאול פתח וסח לו זה מזכיר לי משהו ואינני נזכר: כי טפות מצמרות חדודים בעורה: אך כרמים הנצפים למחצה בנגוהות כלמתו אופפים חמימות אדמה וצלולה באד כחל חתום: להוסיף את תגובת הכרמל לאלה: תאחז ענת בן אלם מות: בחרב תבקענו בחשרה תזרנו באש תשרפנו ברחים תטחננו בשדה תזרענו: שארו תאכלנה צפרים מנתו יכלה נחליאלי שאר השאר: זרעי קיץ נשאים ברוח מעירים זכרנות מעוררים ערגנות: זרעי קיץ באים בנחירים ורומזים איזה חרף הולך להיות: בקר אחד חלמתי חלום ותכף הריח לי דק מן הדק: כי מת אלאין בעל כי חלף זבול בעל ארץ: והן חי אלאין בעל הן יש זבל בעל בארץ: בחלום לטפן אל הלב בזהרת בנה בנה: שמים שמן ימטירון נחלים יוליכו סלר: ואדע כי חי אלאין בעל כי יש זבל בעל בארץ: בחלום לטפנו אל הלב בזהרת יבנה בנויים: שמים שמן ימטירון נחלים ילכו נפת: שמח לטפון לב אל פעמיו להדם רחן ויפרק מצר ויצחק: ישא קולו ויצוח אשבה אנכי ואנוחה ותנח בראתי נפשי: כי חי אלאין בעל כי יש זבול בעל בארץ: בקול יקרא אל בתלת ענת: שמעי לו בתלת ענת: דברי לנרת אל שמש: פלי מענית שדים יא שמש פלי מענית שדים איל ישיתך בעל מענית חרשים: אי אלאין בעל אי זבל בעל ארץ: תצא בתלת ענת אז תתן פניה עם נרת אלם שמש: תשא קולה ותקרא נאם שור אל אביך דבר לטפן מולידך: שובי אל מענית שדים יא שמש שובי אל מענית שדים שם יציבך אל בעל מענית חרישים: אי אלאין בעל אי זבל בעל ארץ: ותען נרת אלם שמש את השדות אראה מן הסכות ובללים שארך אחפש את אלאין בעל אבקש: ותען בתלת ענת אני לאן יא שמש אני לאן אל יקר: דרום מערבית לטל שחר השדה נחרש ועץ זית אחד במרכזו מעקם את התלמים מעגלם: הצפוניים בקמור צפונה הדרומיים בקמור דרומה והקמור הולך ומתעדן הולך ופוחת ומתרחב עם כל תלם ותלם: כמין עין ענקית קורצת כל השדה ובמרכזה גם הגזע קמורים קמורים עקמים ופצולים: ואוחז צמרת להתפאר ומעט צל לחורשים היגעים ואולי אף איזה כסא או שנים ויאללה: ופוסעים כך אלפי פסיעות עלה ואלפי פסיעות רדת מאור עד חשך: זוג שורים וזוג רגלי איש ומחרשה קטנה ביניהם: עד שהשדה יהיה מחליף מצעו מחום ירקרק של ראשית החרף לחום שוקולד שלפני הזריעה וכלו מכן: בעבר הברק את עציו להכיר הוארו במראות כחה וצלצולה: רציתי כי תחשב שאני בהיר וידי טהורות ודעתי צלולה: רציתי לה לומר שאני מין גדי ומגע אצבעה בצמרי הצית חג: בענן מרחקים של פסיעה מנגדי שתפשיל צוארה ותצחק ותצחק: ובחוץ השדרות בנשימה נטולה מלאו אשר טפחו בקשו סעד: והסתו והסתו נשא שיר ותהלה לעירו הלובשת סער: הה אלה השורשת גזעך הזלג אל בשר הכרמל הרוטט הגובע: הרוח נוגנת בשורה בפיות רהטינו וריחה כחלילי בצבעה את צמרות השקיעה בורד אפלולי בלכד עב קטנה את לבה ולבנו: לשלש שבעים שנה הקיץ מלך באור חרס: והחלה למשמש שעה של ערב מכאן ועד גלגל השמש השואגת זהרורים פורצים בין עמעומי האבק ומתנשאים להם קמורי אדמה שרועה ושלוה: רק חבל שהללו למטה לא נשאו עינים אל אמת יפה זו לפי שכל מה שעשו לא היה אלא אחת משתים: אם השתתפות במחלוקת חבק עץ חבק מתכת או תכונה נמרצה לקראת הערב: אשר לראשונה נמנו וגמרו שלא כדאי כבר היום לשנות דבר: ואשר לשניה היו הכל שקודים לסימה מהר: לא נשאר מי שיפנה עיניו לשוטט במרומים המצטחצחים מאבקם ולחזות בסלון הזוהר שרצד מגוף אויר אחד שבחלל אל אחר אין סוף פעמים: ונתפצל לגווניו והגיע למטה חם זהב אדמדם כשגוניו הקרירים נותרים להם במרומים לא נתפסים: והשקה את השדות בנגה היולי אבל רך המגיד את מיטב אמיתם ודולה מבחר מכמניהם: אז תנץ אחת מאותן השעות הקצרות אשר אפילו תפילה לא תאריכן ואשר תאות הנדודים צפה בהן פתאם בכח: אותו פרכוס לקראת כל מה שנמצא מהלאה הרחק היום שמו כך מחר שמו אחר: וכומס בו הבטחות הרבה בלא לומר שום דבר של ממש: וכי לא ראית מימיך בשעת צהרים מה ילין על כל עלה מצהיר בחמה על קורי עכביש רופסים ונפרטים ענוגות: או על גבעות חומות העוטרות את האפק יהיו אלה כרמים כשהם מתחילים ללבלב על אדמה אדמה חרושה: בעלי הנביטה שלהם פקעים ענוגים חומים ירקים ותמצית אדמדמת מדבבת בהם: או תהא זו זליפת ממטרה מרעיפה על גופו של עץ ירק: או דרך אחת זקופת שדרת עצים ביום גשם דק: או לו תהא זו נערה אחת זקופת גו שכזו שלוקטת לה בראשי אצבעות שערה אחת מעל שכמה המחטבת: עד שמתעורר בלב מין בטחון צעקני ומכריז שהנה בדיוק לזה התכונת תמיד: שכך יפה שיהיה ככה ושאולי כלום יודע אני: שאולי לשם כך כדאיות שבעים ושבע הטרחות שנושא אדם דומם בימים אין חפץ בהם: ואשר לכאן תכלה הנשמה אם מתר לומר כך: כדי להודות לאל על שככה יכול לגמל עמך: התעצר כח בן אדם שלא להנתן כלך בשעה זו פתוח: ואפילו אין איש נפנה לשמים לראות איך מתפקעים שם צבעים חמים: ועוברים דרגות אחר דרגות של פרכוסי אור: שעונים במקהלה שגיאה למה שאומרת האדמה מחרישה ואינה עתה אלא אדמה רחוצה וצלולה: ארץ חשופה ופתוחה אשר לא עלה עליה על: אדמונית כזו ובריאה ונוהגת בזבוז כאותה רבה חיכנית ונדיבה המגישה מנות גדושות של חיוכי אור: אז שמענו מקהלה יונית משוררת על אדות וגם קולותיהם הדהדו במרחב והתנפצו בכסיפה ערמונית כנגד שערותנו: אז גם לראשונה זה חדשים רבים וערוצי נחל רבים שבם עברנו בחפושן ראינו אנפת בקר לבנה מהדסת על דשא שהיה כהרגלו שדוף ונשבר כשלא קבל את הדוסיה: אנחנו צחקנו למאד כשראינו את צורת הליכתה המשנה שולחת את צוארה הארך כחליל כמו האיש הטנטלי משירתה שנתכופף לשתות מים שנעלמו לו: אולם בשעה הזאת היינו עיפים לאחר מסענו הארך בם שחסרה בהם טפה וחסר בהם צל על אף פתולם ועמקם וכל צל שהיה בהם חמקמק היה כצפע שחר: גם לישן מקום לא מצאנו מפאת זמננו והמהירות בה הלכנו בחפושינו אחריהן אולם גם בשעל קשיותו שלנחל: אתה נחל אכזב צעקנו לו אכזב וכזב בת ארץ שכולה צערנו לו חמוק כשחל אתה מסמא את עינינו יוקדנו עוקדנו ברצע יתרים: אבל המשכנו לנדד ולהקשר לא נכפפנו כל צחוקנו יגע היה ועינינו היו לבטח דומעות לבטח לו היו לנו דמעות כמו כד שהזיע עד יבש כך יקדו בנו שמשות נחלי הקדים: פכרנו את אצבעותנו אחת לאחת כמו היו זרדים מתנפצים במדורה וגפינו נתרופפנו אלי עשב: ובעודנו שכובים מקורה נסבך בנו כצלילי חליל בידיו של זה שאינו יודע לנשף בו איש עזתים לאזניו של זה שלא יודע להקשיב לו איש חמורותים: לא שיערנו לא היה מיתרי נבל זהב אולי גידי אהלים אז השרשנו ממנו ומטה אל האדמה: שבעים שנה הקיץ מלך: באור נקמות סממו בקריו אחד עץ הזית אחי הנדח לא נסוג מנגהם בקרב: מה קדושה שבועתו ענפיו השחרים לא עמסו כוכבים וירח: רק עניו אדמתי כמו שיר השירים את לבות אבניך פולח: ואולי מעיני אלהיו רבונו רק דמעה לו נתנת כבדה וחמה ברבצו ערירי כרואה חשבנות על ספרך הנושף חמה: כאשר תשאלי את הריך למות וגעו עדרים אל מטר ומספוא הוא נצב בחומה חתנך הגלמוד וידעת כי נפשך בכפו: ועם ערב שותת משקיעה ארכה יגשש אל פניך איך: בגזעו הנפתל בלהבת ערקיו משמר וכבוש בכיך: ומנגד חורג השרב האדם ונרתע ואימה תאחזהו כי ההר לא ימט ולבו לא ידם כל עוד נבט אחד מרטש את חזהו: הה ועתה כבר הרוח נוגנת בשורה בפיות רהטינו: ריחה כחלילי בצבעה את צמרות השקיעה בורד אפלולי בלכד עב קטנה את לבה ולבנו: הה כרמל המוזג גאיות אללים לקצף את הים הזוהר: והים הגואה ורוגש בעיני הירדה בם מכיל את היום מכחילו ומכלהו: הה ארצי מי עיניו להישיר בך יכול את שמות ודברים כברק מערטלת: כברק בלילות שעברו בך וכחל אוירם החזק לא כרע מעולם לא ענה את שיריו בין כתלי מפוחית: הה נפצו כטללי החלון ענבלים לכל עבר לראות העסיס השמים ויבש הזית יפקע בסגל והקיץ יקוץ טרם שחר: יאחז בעל בן אשרת רב ימחץ בכתף דך ים ימחצהו בצמד התעלף מות וירד ארצה: ישוב בעל לכסא מלכות לנחת כס דרכהו: ויאר מות את בעל זרה בחרב שרוף באש טחון ברחים זרה בכברה בשדים ובים: ויאמר כנבעל אל קנא יהוה אל יבש ומדון אל אש אוכלת: ואם יהוה הוא אלהיכם כמזבח זה שדותיכם יהיו וכרמיכם כי תשקום ותשנו ותשלשו אש יבעיר בתוכם וגשם לא ימטיר על הארץ: ואני את הגשם אתן בעתו העבדכם אני כי תצווני: התגודדו התגודדו עד תכלה נפשכם ודם כל נביאי השקר ירוה את גרון יהוה נחר: וכי יושיעכם יהוה במלחמה ויחזר המפתח להתהלל צחה ידף ביתו בשובו ודגן אין באסמים כי קנא יהוה לאלהיו נאם בעל: הוי יהוה קים יהוה שריר וקים כאור בצהרים: אם תפתו לו ולעמלו ובניתם מקדשו צהרי תמיד יחנו בשמיכם ורחש נחשים בשלף הנשבר אמר כניבעל: ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול: ופחד היה על אליהו וישנס מתניו וינוס מפני כניבעל עד באכה יזרעאלה וישחטנו שם: שמח אלאין בעל ערך בעל ביתו יערך הדד היכלו: אני בעל עמק משיב הרוח ומוריד הגשם: ועלתה קטרתי עשן גללי גמלים בשם אדמה תחוחה במחרשה ניחוח ערמות קש מזהיב ויבש: טבח פרים אף צאן שחט שורים ואילים עגלים בני שנה טליים וגדיים קטנים: קרא אחיו לביתו שאריו בקרב היכלו קרא לשבעים בני אשרת: הרוה אלם כרם יין הרוה אלות רחלות יין: הרוה אלים פרים יין הרוה אלות פרות יין: הרוה אלים נאדים יין הרוה אלות כדות יין: עד אכלו ושתו האלים הפיקו נטפים משד: שתו מכוסות יין ומספל זהב תירוש: ויסך חפני נסך יין רמוניו לטלי ולבעל על גג המשלש אשר בגבעה: ויען אלאין בעל קרע כושר בן ים כושר בן עדת פתח חלון בבית ארבת בקרב ההיכל: ויפתחו בקיעים בעננים כדבריך כושר וחסיס: צחק כושר ירים קולו ויקרא הלא אמרתי לך אלאין בעל תשוב בעל לדברי תבין אמרי פי תפתח חלון בבית ארבת בקרב ההיכל: יפתח בעל בקיעים בעננים המלת קולו קדוש עוד מתגלגלת: קולהו קדוש בעל יתן ישנה מוצא שפתהו ויתר ארץ רתק במת ארץ תנוט: קול בעל על מים אל הכבוד הרעים בעל על מים רבים: קול בעל בכח קול יהוה בהדר: קול בעל שבר ארזים וישבר יהוה את ארזי הלבנון: וירקידם כמו עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים: קול בעל חצב להבות אש: קול יהוה יחיל מדבר יחיל יהוה מדבר קדש: קול בעל יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד: רדה טלי בנחליה הים גואה מעל עיניה הנעצמות ומעל היום השופל לאטו והיא נמסכת אליו: בעין קדם בגלל פכפוך המים העדין מנשא בתוך השקט המצלהב או בגלל אבי שערות השולמית אלתרה טלי ושרה: נפצו כטללים חלוניך בארץ כרמל כחלה: וברדתם נחלים אלונים חרובים הנצפים מפסגת הרקיע: גבירת הכרמל כחלה ככלה נבטה קמורים קמורים: וקולה רחף חרישי כשתי סירות ניר על פלג: עינים לנחל עינים לנחל עינים לנחל שיח אברהם משותת צבעו: שיח בעל עלים מאצבעים ופרחים סגלים הגדל לארך נחלים חצציים באזור הים תכוני: בדומה להרדוף הנחלים גדל בדרך כלל בערוצי נחלים שהמים זורמים בהם בעונת החרף ומתיבשים בכל שנה לקראת עונת הקיץ: באדמה נשארת רטיבות המספיקה לצמיחה הקיצית של הצמח: הפריחה הכחלה מתחילה בחדש מאי ומגיעה לשיאה בחדשים יוני יולי: וכך בעוד רב צמחי הבתה והחרש לובשים מראה יבש ואפר שובה שיח אברהם את עין המטיל בכסותו הירקה ובפריחתו הכחלה בעצומו של הקיץ: הפרח דומה בכל לפרח השפתניים אבל הצמח שיך למשפחת הורבניים: ואכן הפרי בנוי מבית גלעין דמוי כדור ובו זרעים רבים ואינו מרכב מארבע פרודות כמו הפרי בצמחי משפחת השפתניים: בירדה עקבותיה קטנות על החול עד מקום שם לטוף גלי חף מתגלגל וחזר: זהר גדל ממלא את הים בכתם וכחל בצלי עננים: והגל מתפרץ ומגיע כמעט אצבעות כף רגלה הקטנות כחלוק חוף ומשפל וחזר ומפנה מקומו לאטו: וגל מלחש ועלה ומגלגל ומעגל חלוקים בהקים ושחורים כעיניה: מתפזר וחזר וטלי מצפה: תחושת קרירותם מציפה את רגלה אף כי טרם יגיעו אליה: ותרד לתוכו ותשקט אדותו על מתניה ובלטף כף טלי את קצפו המנמר תרטט אדותו אף תהמת ירגזון: בהגיעה לשפך הנחל תדרים בנתיב חצץ לפגש בגלי בת חף: ועיני טלי בגלי צמותיה נפרמות ברוח: וגלי כלה ברסיסי הים המשתברים בעוז ולא תחוש בבואה עד לטף כף טלי כתפה: לפעמים בא לי להתאבד להפסיק את החיים כאן ועכשיו לא להמשיך אותם יותר: אבל אני ממשיכה אותם למה כי אני גל כי יש לי נפש מאושרת: ככה זה לא יעזור דבר אשאר מאושרת לעת עתה: ובחכותן חבוקות לגל שילהיב את הערב שערן התמזג כגשם עדין ברסיסי הים: וטלי נסתה להזכר בשירה שאלתרה אך רק מלתים אחרונות יכלות היו להתנגן: אז שרה טלי בלבה קמורים קמורים קמורים קמורים שפתיה כערש השמש: הזרם במקלחת היה תרמילי אפנה ירקה מלאים והיא התרעמה על הפרדתם הבלתי מצדקת מהריחניות: מקרוב סיבי המגבת נראו כמו מקום שהיה נעים וחיוני לגור בו ובאפה עלה ריח אבקת כביסה מזרח אירופאית: הטלפון צלצל בפרות החתול והקשר בין גלי ללחיצים היה חור להבכות אך לא לכדי מעשיות: בבית הקפה נבראו דברים זו הפעם החמישית צפרנים היו פתרון מתבקש ופקנטי: היא לא זוכרת בדיוק כמה ארוחות לאחר מכן אמרת חלצתה נטבלה במשהו כתם: קולי הוא חושבת עולה בקנה אחד עם השקיעה: אלא שהשקיעה עוד לא באה היום אם תבוא בכלל ולכן אינני: מחשבותיה הן רק ההד כמו נדנדת צמיג קשור אל עץ חספס החבל לא מחיב המציאות: מדברת: היא לא מצליחה לדמין את הנוף ממרפסתה שלא באור שקיעה: רבועים לבנים שהם גגות כביש מתנדנד קמורי ההר גלי הים שהם פסים לבנים נעים לאט וכו: לכן אינה יוצאת: הזכרות היא ענין אקראי רק עכשו: קלסרי אי ארבע מתמלאים בכתב עגל ומהסס עט כדורי: היא נזכרת שלא הדבורה מאיה מאביקה את החרציות ומלכתה ושמלכת הלב היא מספור אחר: בכלל ההפרדה הזו בין דמויות מצירות לבין החרציות צריכה להעשות: הדפים זוכרים רק שורות בארכים שונים כתובות בעט כדורי אך כרי חרציות שנבהו בלבנם שעה ארכה רק סוף הסתו זוכר: העט הכדורי תכלת סמיכה אומר מבצע עבדה ואומר משפחת השושניים ולא: על חד ענף שבור של עץ מרקיב תלויה שמלתה הלבנה כענן: והיא הולכת ומשקיפה הולכת ומשקיפה עד שאינה נראית עוד ורק התנפנפותה ברוח נותרת מעל העץ שכבר נרקב עד תם: אלו היה העט נובע ממטרות היה עולות בשדה הפלפל ליד בנימינה ומשקות: בכל טפה משתקפת השקיעה כלה: את השקיעה אך הפלפלים עוד אינם אדמים: כשאני שותקת טפות גשם קל מצטברות על חלונך שתקה טלי לגלי חזק כל כך שאפילו היא לא שמעה: רק טפות נשמעו על הזגוגית ועל העיר בשל עדינותן המפרזת וצעדי חתול בחדר הסמוך בשל אהבתה: אז ענתה גלי בפתקה חורף כמה טוב לי חשבתי לעצמי בעודי בוהה בחלון: איזה יופי של חורף בא אחרי הסתיו והסתיו חלף בשניות והביא ישר את החורף לכאן שוב חשבתי לעצמי וחייכתי: אדרים יטיפו זיום השנה הזאת זו אחת השנים השנים היפות בחיי: הכל טוב ויפה אני עצמי ואנוכי מאוד אוהבים את השנה כמאת מכל הבחינות: בדיוק כשנתפנתה לחקות באצבעותיה דשא נובט הבחינה בסיב צמר כחל כהה צף בחדר: ונזכרה רק אחרי שהתרגשה שהוא יתרחק ממנה אם תנשם חזק מדי: היא שמה לב שלעט כדורי יש ריח ענבי במדה מסימת או ריח המנסה להדמות לענבים באפן כימיקלי: מפני שהחלה מפתקת לגלי אתמול בפעם החמישית: כמה היתה רוצה לרשם בשדרה החמישית אלא שלא זכרה בדיוק כיצד מאיתים אביניו: וגם גלי גלי אל תמותי תחזיקי מעמד רק עוד: וכאן החל העט מגמגם והחלה היא מכדררת את העט על כף ידה כדי למשש את הגמגום: ומתארת את תויה במיקרוקליגרפיה אלמת שקערוריות שקערוריות קמורים קמורים כממשיכה את אמרה לגלי: וכך הסתבר לה מאחר יותר פזמה את דרכה אל מחוץ לכתה: טלי משלבת כף ידה בכף יד גלי שתיהן מנסות לרתק זו את אגדל זו בעזרת אגודלן: אך האגדלים קטנים וחמקמקים הם ופוקעים הצחקוקים ומשתלבים: עיני גלי ירק כחלחל מנמר קלידוסקופית מביטות בעיני טלי המרכזות במאבק האצבעות: היא מנסה לקרא את מצב המשחק מתוך קצות שפתיה זנבות חיוכה: טלי זוכרת שאיש לא כבה סגריות בעציץ הלנטנה שבמרפסת: איזה כיף היא חושבת אלו גם הבית היה עשוי מקרמיקה: היא היתה מוצאת תנוחה להשענות על מעקה המרפסת: הידים בין פתוחי השפה איפה לשים את המחשב וכו: שערה משערות אמתה חמקה מאחיזת שערה אחרת: אליה הגיעה כמו חשמל הנאצר בבלון כחל מלטוף כלשהו בעברה הקרוב: ספק אם הרגישה בדגדוג הקל: צרור הודעות טקסט פרי אגדלים ים תכוניים: גל מה תרצי מתנה ליומולדת: אבל יש עוד זמן: כדי שתספיקי לשכוח: ארנבת: טוב עכשיו תשכחי: מה לשכוח: שלא הסתכלת לו בעיניים אחרי זה: אני משתדלת: עת טרם ערב בגנת טלי: גלי מתנדנדת בנדנדת הצמיג הקשור אל עץ הפקאן: וטלי עומדת תחתה ועקבת בעיניה אחר דבורה השוטף: יעל ירדת מן הבית ומשהפסיקה טלי עמד ירדה גלי מן הנדנדה: וטלי הבחינה בשתי נקדות בן נעשה החבל חלק על ידי אחיזתה: אתן מששה באצבע מאחר יותר: נשכבו השלש על העשב לספר ספורים לאחות הקטנה: אמרה גלי חתול שישב על ענף של עץ במרחק כמה צעדים ממנה: החתול רק חיך כשראה אתה הוא נראה טוב מזג חשבה: ובכל זאת היו לו צפרנים ארכת מאד והמון שנים כך שהיא חשה שיש לנהג בו בכבוד: שונר היא פתחה בהסוס מאחר שלא היתה בטוחה כלל אם יהיה מרצה מן הכנוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את אישוניו חיוכו: טוב עד כאן הוא מרצה חשבה והמשיכה: התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן: זה תלוי במדה רבה לאן את רוצה להגיע אמר החתול: לא אכפת לי כל כך לאן אמרה: אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי אמר החתול: בתנאי שאגיע לאנשהו הוסיפה כהסבר: בטוח שתגיעי אמר החתול אם רק תתמידי בהליכה: היא הרגישה שאין מקום לערער על זה ולכן נסתה שאלה אחרת: איזה מין אנשים גרים כאן בסביבה: בכוון ההוא אמר החתול מנופף בכפו הימנית גר כובען מסבב על כל הראש: ובכוון ההוא מנופף בכפו השניה גר ארנביב שמשתולל באביב: בקרי אצל מי שאת רוצה שניהם מטרפים: אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטרפים העירה: אין לך ברירה אמר החתול כלנו מטרפים כאן אני מטרף את מטרפת: איך אתה יודע שאני מטרפת אמרה: זה ברור אמר החתול אחרת לא היית באה לכאן: היא לא חשבה שזו הוכחה משכנעת בכלל אף על פי כן המשיכה: ואיך אתה יודע שאתה מטרף: נתחיל מזה אמר החתול שכלב אינו מטרף את מסכימה: נניח אמרה: ובכן המשיך החתול את יודעת שכלב רוטן כשהוא כועס ומכשכש בזנבו כשהוא מרצה: אבל אני רוטן כשאני מרצה ומכשכש בזנבי כשאני כועס לכן אני מטרף: אני קוראת לזה נוהם ולא רוטן אמרה: תקראי לזה איך שאת רוצה אמר החתול את משחקת היום קרוקט עם המלכה: הייתי שמחה מאד לשחק אמרה אבל עוד לא הזמינו אותי: אז נתראה שם אמר החתול ונעלם: אמרה טלי ביום גשום אחד אחרי הצהרים שיעל אספה חלזונות בחצר: היא הבחינה בדלת עץ נמוכה מאד בקשי בגבה הברכים שהיתה מכסה כלה בעלים: כשהיא פתחה את הדלת וזחלה החוצה על הרצפה היא ראתה פתאם נוף רחב של הרבה גבעות ירקות בשמש: היא חשבה שזה מאד מזר גם בגלל שהיה גשם באתו יום: וגם בגלל שהיא זכרה שמעבר לגדר אין בכלל גבעות אלא בית גדל של איש אחד: היא הסתובבה שוב אחורה כדי לקרא לאחותה שתבוא לראות ולהסביר לה לאן נעלם הבית הגדל: אבל מאחריה כבר לא היתה דלת עץ אלא שער שמסביבו אין קירות בכלל סתם שער באמצע הדשא: היא חשבה שמשהו בטח יקרה אם היא תעבר בשער: ובאמת ברגע שעברה בשער היא מצאה את עצמה שוב בחצר הרגילה שלה בבית עם עלה ירק מאד ביד: שעליו זוחל חלזון עת יומנו הפרא נמחה כדמעה מערים ויערות משנה וחדש: הולכת בדרך כפה אדמה ללקט פרח בר בחרש: ויוצאים אחריה פרה ואוז וחתול קמורי השטה הרוכנת: כספור שאבד כנגון מני אז כבת צחוק נשכחה ונושנת: ועומדות מרחוק השנים הבאות ולשוא תמיהותינו כה רבו: ומוצץ לו ירח עירם אצבעו כבימי בראשית בחיק אבא: ואנחנו שותקים אדמה עשבית בירקרק הריסים מפרפרת: ועינינו עצמנו ולפתע נביט והנה כבר חשכה הצמרת: הה אלה השורשת גזעך הזולג אל בשר הכרמל הרוטט הגובע: חמוקיו הסהורים נכספים להכיל עב קטנה כלבנה: ובעד המרחקים נראו הדברים תהוהים כאילו חדשים: בשורות גדושות היו רק בנתורי החרגלים בפכפוך האור על עשבים מתכפשים באבק: ובהבלחי באד מעל הגבעות הרכות: אף כי בשורות לא מבנות והרוח נוגנת בשורה בפיות רהטינו: ריחה חשמלי בצבעה את צמרי השקיעה בורד אפלולי בלכד עב קטנה את לבה ולבנו: הה כרמל המוזג גאיות אללים לקצף את הים הזוהר: והים הגואה ורוגש בעיני הירדה בם מכיל את היום מכחילו ומכלהו: הה נצפו כטללי החלון ענבלים כגרגרי הרמון לראות העסיס השמים: ויבש הזית יפקע במגדו והקיץ יקוץ טרם שחר: סלי דבדבן בריחם הייני את לבנת הענן באפלם ילינו: המלת פאיות ונקש פרס שסוע ידמו בנער הקדה מטל: בעפעוף חלוניה נצבת העיר מול גאות הימים וחגם: זה שירה הישן של העיר מול הראי בקלעה את צמות החשמל: זה הסתו העומם בקרונות וסלים זה אויר אגדי כשלהבת הכהל: זה אתה העובר בין דברים ופסלים ומרעל עמהם בשלוה ובכח: עד שקור השדות הגדולים ימלאנו ושער יסב ובמשמר חרבות: הלילה ירד עם לפיד למולנו מעל מדרגות ההיכל הרחבות: והוא זוכר אותך ביקוד עצי תפוח והוא זוכר אותך בהשבר לבו: בהותרו עקור מגן פתוח למול אהבתך המשתלחת בו: בסער השוטף נרגע ולא נרגע גשש חפני דרכו אל חב המערה: בלילה בעין החשך שלמערה נצב ויד נערה נתנה בידו: חשך סמיך מקיף את כלו זורם ומפעפע וסוחפו אל השנה: ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר יהוה אליו ויאמר לו: מה לך פה חפני: ויאמר זעם זעמתי ליהוה כי את מזבחותי הרסו ואת במתי נתצו בני ישראל ויבקשו את נפשי לקחתה: והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה: לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא ברעש יהוה: ואחר הרעש אש לא באש יהוה: ואחר האש קול דממה דקה ויהי כשמע חפני ויאמר צא ועמדת בהר לפני יהוה: ויהי דבר יהוה אל חפני במחזה: לטוף צללי העננים את הגבעות ההרים ולאט מגיע אל גיא לח: ויאמר יהוה אליו קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה לך שוב לדרכך: ויהי בטרם נצבעה הארץ וכנגב ככרמל נראה אמר חפני את התפלה הזאת: שיר טרם שחרי זכר השחר פושט במרומי ואלון הכהה מתחדד ובולט: ועליו כשבבים חשכים וזומרי שירי ערש עלי הצועדת דומם: ירח גוון את פניו השלמים בשזיף לחייה: כותם ושוקע כמות אפרסק בראש חדש תשרי בפקע רמון מדנדן: אפר הליל צונן וזוהר מעפיץ האלון ניחחת אפלים: זאת שואפת צועדת גשמת עפעפים ונשף שפתיה מקיץ את שנתי: ובלחשו את הבית הרביעי עצם עיניו: והביט והנה כבר נצבעה הארץ שלל גונים אריגיו זהרים בכחל וורד: ממערתו הכרמל מלכותו משתפלת לרגליו: ונחליה קדומים מפכים בצרב וכוזבים בממטר: וכרם זית מרטש את רגליה במחולם קפוא: דרכים מתפתלות במתינות הליכת הפרות ובמלכו קטר בשקערוריות שלש: והנה מתחתיו לרגליו על ארץ כרמל רבה להטה כחלחל וגבוה נצב הגשם: ירד חפני מן המערה כל צעד בודק אי מתי הופך הגשם מאדמה לחה לפלג זורם ואמר: כי ראוני עיני לא אדע להכחיש וידי אף תאחזנה בפרי הרהרי: כאמשי הסהור גלוי ענן וסמקו להטו בי עקצי אצבעות: אי בזה הילדה מנקשת עקבית: ושוקיה זורחות בדבשן בגבולן ונשזפת בטנה לתמהון המשקיף: כי יד שמאלו הוא שכב על גבו היתה גל אבנים על תל: ימינו היתה תחתית שכונת דניה: שחיו השמאלי שפך נחל נדר: וכפות רגליו כמקדם נצבו על סף המערה: ויהי אחר הדברים האלה נשא חפני תרמילו ועלה על הר טללים בדרכו נצרתה: והרי מגדל אשכל רם ונשא משמאלו ויבן שם תחת האלון גת לטלי בת רבב ויברכה: כאשכל הענב לעיני את נמחצת מה רעוב לי אורך: רק למען יזכר כי שמים עליו כי הדשא החי מפרפר בטלליו: כי הלילה החם והיום הנפתח מציבים על ספם את האור ואתך: ויקח מן ענבי טלי אשר עמו מלכיש וידרכם שם: ויצק התירוש לבקבוק מי עדן קטן ויאצרו במעמקי תרמילו לישנו ליין טלי: אזי ישקיף אל עמק זבולון אל שדותיו מרשתי אלילי הברזל עד גבעים שמנגד הם שפרעם ואבלים: ויקרא אליהם הנה העצים במלמול עליהם: הנה האויר הסחרחר מגבה: אינני רוצה לכתב אליהם רוצה בלבם לנגע: לשאת פת במלח ומים בדלי: ועת הדרכים ילבינו צידה להביא לאחי הגדלים לאור ולרחב בשדות אבינו: בירדו בסבך הנחלים עבר חתול מנמר בין הארנים: נעמד תלוי כף והסתכל אחריו במבוכת אגב: בעברו נמלאתי רגע חף מתפוף שלאחריו שמטה מחשבתי את קויה והוסיפה להפך בה מלים בעודי נעור אחריו: רק את מבטי התכופפתי להקדים ולהכיל חציו שכן למרות שהבטתי לגמרי ראיתי רק את חציו שאינו מסתר על ידי חציו הלא מסתר: נזהר היתי לא לשבר את הענף עליו נשענתי: כדי לא לעורר רחש קיום עד שאלמד לראות את חציו השני ללא כל מאמץ ואפילו להשתקף: בשל התרחקותו בסבך שהחלה להסתיר ממנו פסים פסים של גזעים וקסוסית נאלצתי ועודי נאלץ לותר על ההתחזות למבט ועל השקט הכלול בו: וללכת ולקרע בעלים ובבשרי כמסדר עוד פעם אחרונה את השיער ויוצא אל המערכה לשאל אם היא יודעת איך מגיעים לאנשהו: מזמור לדוד אשירה ליהוה כי גאה גאה: יהוה רעי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי: שבטך ומשענתך המה ינחמני תערך לפני שלחן נגד צררי: דשנת בשמן ראשי כוסי רויה: אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי אני יהוה: בדרכו נצרתה מנחל נדר ויעל על ההר אשר מימין מרעי דלית הכרמל מערבית למחרקה: אשר שם פסל אליהו מצב כנבעל למען יראו ויראו נביאי השקר עד עצם היום הזה: ויפגע במקם ויחן שם ויחלט תחת החרוב: ויקרא שם המקום הר מהלל כי יפי עמק השרון ושדותיו והשמרון המתיחד בתופעות הבאות: אי התאמה בין קוי המבנה הגאולוגיים השיאים הטופולוגיים וקו פרשת המים: פרישה רחבה ושבירה של צירי הקמרים מציאותן של עמקי ארך ובקעות רחב רבות: כתוצאה מכך נחלק השמרון לשלש יחידות מבנה עקריות: מערב השמרון מרכז השמרון: ומזרח השמרון הרכס האנטי קלינלי המרכזי של השמרון: קמר פארעה נמשך מכוון מעלה הלבונה לעבר בקעת בית שאן בכוון דרום מערב צפון מזרח הקו השמרוני: רכס זה המכונה הרכס המזרחי מתיחד בכמה תופעות: השתפלות במורד עז משני עבריו גם אל ספר השומרון ובקעת הירדן שבמזרחו וגם אל עמקי הארך שבמערבו: קוי שבירה והעתקה עזים שיצרו גראבנים הבולטים בנוף והמבתרים אותו לגושי משנה בכוון דרום מזרח צפון מערב: הקו הכרמלי כגון הגראבנים ואדי אל פארעה של הבקיעה ושל ואדי אל מאלח: כתוצאה מן השבירה וההעתקה נוצרו מצוקים ומתלולים שהפרשי הגבה ביניהם מגיעים עד למאות מטרים בסמיכות מקום זה לזה: כתוצאה מכך מצויים כאן רכסים שלמרות רומם המחלט שאינו עולה על חמש מאות עד שמונה מאות מטר מעל לפני הים: הם מתנשאים מאד מעל לסביבתם: כתוצאה מכך התפתחו ערוץ וסחיפה אינטנסיביים כלפי מזרח שחשפו שכבות מגיל הקרטיקון התחתון במרכז: בשל השבירה וההעתקה משנה קו פרשת המים את מהלכו פעמים רבות: הסטיה הגדולה ביותר היא באזור שכם שכן בגלל ההתחתרות ואדי אל פארעה מתנקזים חלקים מבקעת סכר סהל אל עסכר מזרחה: קו פרשת המים עובר אפוא על רכסי הר עיבל ונמשך צפונה על לגלבע: בשל כוונו הכללי של הרכס ובשל מפתחי הבקעות המאפשרים חדירת אויר לח ממערב וירידת משקעים נדחק המדבר מזרחה: ובקעת הירדן וגלבע והגלעד: ויפי גבעות מנשה וגבעות הגליל והריו ואביטל ובנטל וחרמון נבטים אליו: והכרמל גם הוא בהודו מלוא הדרו כמו שאומרים: ויבן שם במה לפדרי היא שחרי כי ערפיליה הדקים הלבנים שקופים נסכו אור על יפי הרים וערים: ויבט יזרעאלה אשר לרגליו ויקרא אל שדותיו: הנה העצים ברשרוש עליהם הנה נשמתי סחרחרה מגבה ומריח ארן: הריני רוצה לכתב עליהם נכון בטעמם לנגע: לשאת אגדת מרוה משלשת להדיף ריח סבך קסוסית ואלון: עת קמה בצמחה ענבלים מנקשת להשקותה ענבי טל הנשקף מהחלון וירד יזרעאלה: בעברי נמלאו רגעי רחש צעדי גם כשעצרתי להקשיב לו: ולפעמי חום שריטותי הנעים בעלותו מרגלי שהולכת ונטמעת בן הליכה: אך טוב וחסד ירדפני כל ימי חיי: איכה אחזתני שמחה שכזאת שלפתה את גרוני ולכדה צעקות שעלו ונתלו בחוטי התקרה: שם בפעמני הזכוכית בעדנה נוראית מדהימה הדהדו את עצמן בין נקישה לנקישה: ולנכח האור הכסוף שהמטר נצנצו צלילי רוח חדים: או אז נדלקה בתוך הואדי הדרך באולטרה סגל מהמם וחלש: והלכתי בחדר מרחק כה גדול שרק טיגריס מרהיב המהלך צד לצד בכלובו יגמעו: וצלילי חלילה הבודקים את עצמם ויוצאים לעולם חפשיים אל הרוח: עמה נשאים סביב הגיא אל צדו השני וחוזרים טעמי אדמת חרש וארן: הם לא מתלכדים עם צלילי הפסנתר הכבד המנסים להתעטר בשפור: ובאמצע הדרך בין אלו לאלו תבקע שאגה חתולית עמקה: מה גדלה היא תרחשת צבעי רקיעיך עת פה הענן הלוהט אט נפקח: כאחד מרכסיך חובק את האפק גועש ונפרע בגבוליו כי נרגש הוא לקראת: קצה קוצת רווה זהב מתך: עיניה עלת עם בקר מן ההר באורה שניה שני הצלע בקר הצל: וצחק גדל צחקה אף מרגז תהמת: יפו פעמיה מכל ביחפן ורוצה החזק במורד ההרים יפקע מיתרים: יכה בענבל בעצמה עד אין שאת: והים והים והימה יכל לא דבר אלא מחא בכפיו עצומות: והחול הו החול יאפה בנגעה ויזהב ויהם: ותאמר בבאה רבבות אלפים המוני בבאות: ותשמח ותרקע בחלת החפים ואין שאת ואין שאת לאורה ולצהל: ותחם ותהל את כל הכחל הצלל בצהב מסנור: ואפילו קוצת עפעפיה טובלות בזהב הרותח הומות רוטטות כמראה בחם יום: וידמע המביט כי נתן להביט ותשב אצל השפה הנסוגה ואיש לא יקרא כתובותיה: כי דרכום הגלים ליינם אין שותה: ותבט ברצפת הבטון במתז ותרא כי שזפתה שמש ראו ראוני כי אני ורדרדת: וצחקה ידמם ותשכב ותנום ותחלם כל הליל עד הדו מכוש: ותדע אז כי אין עוד יפה מן הבקר הזה: מה יפה הוא הטקס הקם וזורה בשמים תכונה הצבעים מתרחבים: היא זורמת כובשת פסות מהעיר ממלאת אגמים ולשון ים בכתם מתכתי: מחרוזות ענברי פנסים מכבות את עצמן לכבודו וכל עיניהן מתמלאות צפיה: הנה כתם בהיר מגלה את מקום עלותו הקרב וכבר גב הרקיע כחל מצטמרר בנשיקת הכדור הזוהר ליומך: הוא עלה לממשלת היום משתלט על העיר ומאיר: ושמשות הרכבים לו עונות בנצוץ מבהק: הוא עלה לאטו אטיות משגעת כסמרמרת מגע המרגש עוד לפני היותו: מה רב הפסדם של אשר היושבים ברכבם מתנשקים מקפים בנינים: בנינים בנינים פה האור עוד עירם וצעיר: בצלצול ובצחוק גם ספנו נרגם בעפעוף חלוניה נצבת העיר מול גאות הימים וחגם: כאורחים אליהם עוד נסע בשדות הכחלים שגבהו מדעתנו שוב השמש תלתה עריסה זכרון לשחרית ילדותנו: ואיכה לא נתעה בדרכים והדרך כלה מסנורת מהבהוב זגוגיות ופחים מלבלוב היפה העוברת: הה עברי בשמלות כפריות בטרקלין המראות שרמני: לך כלים מאבק ספריות גבורים נשכחים של רומנים: ומכה בי צחוקך הפשוט ותולש מלבי את הדלת: ושוטפו ברכילות בפטפוט בבקבקי שערך מהתלת: והרחוב שגדל ללא חיק מפחם ומטיח קורא לך: שוק אדיר כאתלט משחק שלשלות לכבודך קורע: וטופפת גנת העיר ככבשה בלבנת הצמר והבקר בהיר בהיר כאמור בראשית הזמר: ואמר המחבר בהירה שחרי בהירה כבקר יום ראשון טרם מאורות: את צעירה עדין כל כך צעירה בהגזמה פרועה פרועה את מדוע את צעירה כל כך מדוע: נצני פטמותיה כמוהו לא יודעת אי עלם איזה יום צופנים: אלי עוד שנתים ימלא דמה תחושת צפה ונפילה מגל שעבר ותמידית עד כל מעוק יתמוסס כלא היה: רך עורה בהק בעדנה תמים ובתולי כי טרם הגשים רצונו להכיר את הארץ עליה נפרש: עוד כורע הסתו עוד קורא לך הסתו עוד ראה רק אתך ואתך טוב לראות כי יפות לך בתי השמלות הבהירות: שמלתה הלבנה מיפה אתה מדגישה את זהרה וקלילותה כולון לבן פרוש על אור הבקר בעדו נראים עלי השסק: עלה עבות ראש משדות אחרים מחשכת האגם המסעיר את ריסיו: עם קרונות המסע עם שקיעת נמרים הוא עבר ברחובנו הסב: ועיני הבתים ועיני הפרות סבבו לאטן ולווהו כי לשאון מסעו הדרכים פעורות: כי על כן אהבוהו ערים אפרות ועל כן עלמות אהבוהו: רק להלם ורידיה עירי אז שמעה את הסער הבא ושפך המסע במרצפות תוסס: ערב חרף שבע רוח ורהב ערב חרף לוהט על גדרות: מסתורי ואדמון כהלהב הלוחך את שולי הקדרות: המדרכות שטפו לאט ממלמלות מלחשות שבויות ברחש מרשת של מבטים ושל פגישות: ערב חרף גשום ופרוע על העיר עננים שטים: יריעות השוקים אומרות רוח השוליות יין חם שותים: חלחלת העצים וטפיחת כנפיהם ושוקים במרוץ רעמות וטלפים: רוח רוח בהם סחררוה בהם יריעות ותריסים רדופה היא: מעוף שער פושט זרועותיו מראה רוח מראה רוח צמרמרת שדות רחבים: כי תראוה יפה וקוטפת תפוח מסרו לה ממני ברכת אהבים: כי הערב הקר את עורביו בה שלח והאור האחרון מתמוטט על קבים: וגברה זמרתם של הבד והפח ונעורו שפתי השדרות והמים: ופסגות רקיעיך עירי אבודות ומצפה במתכת שקיעה את: ועיני האדם הן רק שתי ילדות בסתוך הנוסע כיער: ושפך המסע במרצפות תוסס והמלה יינית פורצת חשוקיה: המלה רחובית מרגשת אהבנוך אולי לא לחנם: אהבנוך בשל שוק ובשל גשם ובשל שיח שוליות על יינם: המלה רחובית ורוגשת בעולם האחר כבזה הזרקי נא עלינו כגשר התקמרי כצביה של ברזל: בלשונם הכושלה על קבים מדברים השוליות הלצים: בלשונם הכושלה על קבים שהגיעה לכאן בין ערבים מדורות רבנים ומליצים: העברית העברית אן הגעת ערב חרף לוהט על גדרות: הה שפתי העומסה המיגעת יין חם מתבשל בקדרות: העלמה הנוגסה שזיף אדם חזקה בשניה ממך: בעברה באולם גבהת מתן נכלמים ישנותך ומומך: נכלמה ישנותך המגפת כי בדידות לך וכבד הראש: אך שפעת נעורים את מקפת ואפילו היין תירוש: לא אהיה בין רבי שליטיך לא אתי כרעה אוליכך: רק אהיה נא אחד שוליותיך שטרחו כפרת חיוכך: ולכן לכבוד ערב ורוח ולכבוד עננים אפלים אזכירך בשירי רעות רוח אזכירך בשירי הבלים: אם אחיה עם רעי וזקנו עוד נבוא בית היין שנית: וראינוך צעירה מכלנו בת שוקים עדויה שננית: כי מראיך מראה האלמות כי שחקנו בך שחוק נערים עד עלינו קפצה זקנת מות ועליך קפצו נעורים: והערב שבע רוח ורהב ילהט על שוקים וגדרות והיין יאיר כהלהב החוגג את חלוף הדורות: ובעצבות לא נשקע כי אין טעם ודממנו תוהים ולחוצים: וסביב כאי אז כאי פעם ילהגו השוליות הלצים: ואמר המחבר העברית נוצרת מכל שיר שנכתב בה: מצבה התפתחות נצחית כילדה אוכלת שזיף אדם ונבראת ממנו כסמדר נצחי ללא חשש הבשלה: אכלני נא כי שפה אני: כתיבת שיר בעברית היא הן הגשמת האהבה אליה והן בריאתה: לכן יהיה כל שיר שיר אהבה אליה לצלילה ולמטעניה ולארץ אשר היא מכילה: ודמעת הגשמה תדגדג את לחיי בחפני את רמון השירה כרצד הדבורים סביב אשכל: אך הדובר בשיר הקודם מצטנע צניעות פושעת באמרו לא אתי כרעה אוליכך והוא מכה על חטא: והוא מכה על תהו והוא מרעיד מיתר פקע אבו בכדי: והוא דמום כהד ומרצד כמהו הוא מצטמר למנגינת לכה דודי: את יחידה כצל את בוגדה כנחל את תצעני לכל לכל עובר ושב: את מתוקה כליל את חמקה כשחל את מפכה כנחל בשרב: והוא בוער כלב והוא כבה כעין והוא דולק בלהב נר נשמת אדם: והוא חומר כגו והוא כבד כיין הוא מתנודד למנגינת בשר ודם: את יחידה כצל את בוגדה כנחל את תלהטי לכל לכל עובר ושב: את אפלה כליל את אוכלה כשחל את שוקקה כנחל בצרב: והוא מכה כלב והוא נרתע כעין עקוד הוא כחיה ברצע יתרים: והוא שותת כגו והוא זועק כיין הוא משתרבט בלהבות בין הבתרים: את רוחפה כצל את לוקקה כנחל את תלחכי בכל בכל אשר יאהב: את ערמה כליל את יחומה כשחל את צוחקה כנחל האכזב: והוא קשה כלב והוא נוקב כעין הוא מבקש כפר החטא אשר חטאת: והוא רחום כגו והוא נגר כיין הוא מתנגן בבהט אבן את נשמת: את יחידה כצל את מפכה כנחל את לוהטה לכל לכל אשר יאהב: את אללה כליל את שכולה כשחל את נמוגה כנחל בשרב: ואמר המחבר הפרשה הידועה כפרשת גן עדן היא מעשה המלכת יהוה אל הגשם: בתחלתה לא המטיר יהוה על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה: בסופה ירד המטר בכח טקס מגי ידוע למדי של הבראות: סוד הזווג של האדם בצלם אלהים זכר ונקבה בסכה הפתוחה אל השמים: לעורר את אל הגשם שיזדוג אל האדמה ברביעה ראשונה: מגיה סמפטית הדומה גורר את הדומה דוגמת נסוך מים להוריד גשם: אלוהות הילוד החי הצומח כתמוז כאדוניס הפריון כרוך בה במות: וכן גם כאן כי על כן מות תמותון: אדם ממהר לנקט אמצעי מגי כדי להפר את עצת המות של האל: הוא קורא על אשתו את שם אלת הנחש אלת החיים חוה כדרך שמוסיפים לשמו של חולה אנוש את השם חי: כי היא האלה חוה הנחשית היתה אם כל חי: המגיה כידוע שלטת בכל המעשה המגי מחיב גם את האלוהות את יהוה המעשה המגי אבל לא כונתו של אדם בכך: האל מקים את צו המגיה המחיב אבל הוא מפרשו עושהו הופכו כרצונו: אדם התכון לסוד החיים של אלת החיים הנחשית חוה יהוה מתחכם לו מבצע את צו המגיה מצד הוית הנחש של האלה: הוא עושה לאדם ולאשתו כתנות עור נחש אשר השיל: הנחש משיל את עורו הישן מדי שנה: בכך יצא יהוה ידי חובת המגיה של קריאת השם חוה נחש החיים האלהי על האשה: וסוד החיים נכרך בסוד המות גזירת המות הכרוכה בהולדת נשארת עומדת בעינה: ומכיון שאין פרשה זו של גן העדן אל הגשם נחש החיים ואלת החיים הנחשית חוה מחורת לכל במדה שוה: והדברים עשויים להתעות בקריאה ראשונה גם אזן קשבת ולב מבין: ראיתי להביא בזה את הדברים המעטים האלה: גם לי אמרו היום האוטובוסים ברוכים הבאים לתבל וכל כך יפה שבא לכתב: אך כדי שאוכל לחבר זאת מצב השמרון היה צריך להיות ערב טוב בין יבש ומים: מים מעינות מספיקים לשתיה אך לא לחקלאות ומרעה וגשמים המספיקים לכך פעמים כן ופעמים לא: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק: והארץ אשר אתם עוברים שמה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים: בנגוד לגליל ולהרי יהודה מעטים ביותר בשמרון שרידי הצומח הטבעי: שטחים נרחבים בדרום השמרון במערבו ובעמקים מעבדים זה דורות רבים עבוד חקלאי ונטועים בעקר בטרסות עצי זית תאנה שקד ורמון: רק בשולי השדות ובמקומות שנתקדשו והם אסורים בפגיעה נשתמרו שרידי הצומח הטבעי עצי יער וחרש ים תכוניים: ארץ אשר יהוה אלהיך דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה: העדר שליטה פיסית לאדם על המטר הוליד צרך בשליטה באמצעים מאגיים ואליליים: כך עצבה התרבות בדרכה ועמה השפה וטלי שנועדה להגשים מטרה זאת כמהה גם היא ואינה יודעת ובגאותה עושה זאת בעדנה נוראית: הקשר בין אדם לאדמתו הוא אחד מיסודות ההויה והלשון: המים וסותם אגירתם והטיתם לפי צרכי השעה הם שקבעו את מהלך ההסטוריה את המשטר החברתי: גם תפיסת האלהות והיחס בין האדם לאלהיו עצבו על פי נופי המים והיבשה: השפע הרב של תצורות הטבע חוף הים השפלה ההר בקעת הירדן ושטחי עבר הירדן במזרח פתוחים להשפעות: לעמתם נמצאו השטחים האחרים ההרריים והמדבריים סגורים ומכנסים בתוך עצמם: נבנתה תרבות אוטונומית על יסודות מקומיים ועצמיים: שכבות תרבות הנערמות זו על זו ויוצרות רוח המעברת מדר לדר: זהו המצב היחידי המאפשר התפתחות תרבות דיקנית: קשר מתמיד לטבע שכן הגשם יורד בכל מקום ולא מצריך מערכת השקיה שהיא מפעל אנושי: רבוי המתבטא בשלטון ערוני וחלוקה למטות ולשבטים מאתה סבה: אך מתבטא גם בתפקידים מגונים לאלים במקומם בחיים ובדמיותיהם: מתוס הפועל כעלילה סבתיות אפי סגירת מעגלים והן מדיק בתאור תופעות הטבע וסדרן ודקיות ברמה המלולית: ספורים אטיולוגיים אך למעשה גם ספורים אנושיים להפליא והן פרסוניזצית תפיסות: יצירות חזותיות המכילות שלשה יסודות בו זמנית ספציפיות דמות ומצב יצוג ומטרה פלחנית לדגמה: דיוק זה התגלגל להיות חסר נמוס ונתוב פלח שוק של טלויזיה בכבלים ועט חצי כדורי: המממן משפטים יפים על אוטובוסים נשטפים ומכילים: בנחל מערות בחלקו המרכזי בימי הקיץ נתן לראות מים ויבש בעת אחת: כי בתת אלת המסטיק דלילה בין הגזר והקידה היבשים ושאר עשב צהב על הגדה והשלוחות המזרחיות: ובשלוחה המערבית צפונית חרש אלון וארן כליל החרש וער מצל ורוה למראה וחלוקי הנחל מעידים: יצא ילד מביתו ירד לנחל מערות והביט בדברים קטנים אבקני הסתונית: היה אויר ארוטי בין צמדי מלים הוא תהה למה עגולים חלוקי הנחל: נזכר להרף בהתעגלות אבנים מעטה בזרקוהן ונבהל מגדל הזמן שתפס לפתע: הביט במעלה הנחל ולא יכול היה פחד כי הנחל מכר: וספר לי זאת בעודי בין ערמות נירות וספרים אחרת לא הייתי יודע זאת: בשני עמודים שמצינו בספר דברי הימים אלף לא בית: חוזר שמו של אצל בן אלעשה מבני מניו של מלכנו שאול בדין הירשות פעמים: ובכן בין אצל לאצל אומר מר זוטרא במסכת פסחים פשפשו חכמינו ומצאו מטען ארבע מאות גמלים של דרשות: שאלתנו היא מי נושא במקרים אשר כאלה במשקלן: אם החטוטרת לא הרגלים שנושאות בעלה: ואם תמצי לומר הרגלים כלום אין החטוטרת חשה בכבדן: לא נכנס עתה לעבי קורתה של סגיה זו ונניחה: בעודי שם בין מברגה תריסר ולט למלחצים ואני מתאמץ לאחות פדות שנוצרה מהשמטת: בדרכה נכתבה השירה המשמטת צמודים צמודים: כל משתתף בתורו כותב מלתים: מלות יחס שנתן לותר עליהן אלא אם היא המלה האחרונה בצמד אינן נספרות: הכתיבה תתבצע ללא נקוד ובתחביר עברי: נהוג לצין בפני המשתתפים את הנקוד אליו התכון המשורר: משתתף זוכה למלים נוספות בתורו אם כתב מטאפורה יחידה בעלת יותר משתי רגלים: כמספר רגלי המטאפורה היחידה הנפרדות מספר המלים שיכתב: הכונה ברגלי מטפורה היא למספר הקשרים בין הרמות המקשרות באמצעות המטאפורה: לדגמא זוג רגלים מבהק רסיסים שלאור בדמעותיך בשיר דרכנו ליעקב רוטבליט תאור אופטי וגם אפטימי: וכנגד דגמא למטפורה חד רגלית דק שלדמעות בשיר ערף האור לאלישבע גרינבאום דמיון רק בטפות: אצל אלתרמן רגיל למצא מטאפורות תלת רגליות כגון עפעוף חלוניה: התכונה הפיזית הדמיון לעינים ההתפעלות או הצפיה שבעפעוף: וכמבן ראוי להזכיר את שש הרגלים שנתן לספר במטאפורה המפארת המסימת אופטימלית את הספור בדרך הרוח לעמוס עז: אפס רגלים תיר אמריקקי המדבר עם אמו בטלפון והיא שואלת אם כבר טעם פלאפל: הוא עונה שכן והיא שואלת איך זה והוא עונה טעים היא אומרת בסדר אבל איזה טעם יש לזה והוא עונה מלוח: מינוס רגל קלינטון שמח לפגש את ברק כמו ילד השמח לצעצע חדש: הסערה הצבורית נוצרה כיון שהאזן הישראלית לא היתה מסגלת להבין כיצד לא התכון לדבריו: ולסכום הדגמאות תרגיל אנא עזרו לי למנות את הרגלים בסבך המטאפורות כאיל אחוז בסבך מרגוע וערגה: משתתף יכול לסמן סמני פסוק לפני מלותיו ביניהן או אחריהן: אם כי ממלץ להשאיר את סמן הפסוק הבא למשתתף הבא ונתן לבקש זאת ממנו: משתתף הרוצה לסגר סגרים בטרם נכתבו ארבע מלים מפתיחת הסגרים צריך לקבל את הסכמת כל המשתתפים פרט לפותח הסגרים: נתן לתכנן כווני השיר כולל תכנים ופרוזודיה ועוד וכמבן נתן לפעל בנגוד לתכנונים אלה: מתר ליעץ ולהתיעץ בקשר לבחירת המלים ואף בקשר לנושאים כללים יותר: מתר לערך עסקות ומתר למעל בהן: נתן לערך את הטקסט לפני הנקוד הסופי: ועוד משחק חנוכי ומהנה משרר אחד כותב שיר אחד ומגישנו למשרר אחר: המשרר האחר מורה לראשון להגביר או להנמיך ובאיזו מדה אם ירצה אספקט אחד בשיר: והראשון ממלא אחר ההוראות בדיקנות וחוזר חלילה: כלומר האחר ממשיך להורות לראשון בגמר כל שיר: ממלץ לשחק את המשחק באפן הדדי: בעקבות בצוע ההוראה אלמנטים אחרים בשיר עשוים להשתנות והמשרר יהא כפוף לאסטתיקה ולא לקונבנציות השיר הקודם: ההוראות יכולות לדגמא להגביר זקה בין שני אוביקטים או להדגישה: להאריך את השיר לפתח את הענין המזכר בשורה חמש עשרה: להמעיט את השמוש באות ט להתאים למנגינת דאודטו: הה לכל עבר צלילי עגב ערבו ועצמי את עיניך: ים כבר זהר זהרו והתאבכו הצללים: את כל האור שדעך בגאיות כבר מלאנו בצחוק אך בהיכל הכרמל עוד מתמלאים הצלילים: מעלה נוסקת הרמוניה רטטים רטטים אבריה: רוח רתמה את לבה למנגינה והנה סמק הקל שבקל אפסי שמים הקיץ: אך הנה רק עב קטנה בערה בו ועיניך עצמי: רק עב קטנה בערה ברטט רטט עגב כצמרמרת של הכספות הרקיע אל שבבי הטללים: גדש צלילים כבר גואה בתוך היכל האויר הגדל נומי אם כן בשמחה לתוך ליל קיץ אחרון: זה מתחיל בענן הכובש לאטו כל מבט שתעה בשחקים: ונקישות קטנטנות על הלחי ועל הגדר נשמעות: נשמעות הן כשיר ומקצב נקישות חד העט מתגבר כמטר: ויונה שתי יונים והרבה עננים והרוח בעץ וילדה מחיכת ועוד: זה מתחיל בענן מעל כביש מעל הר והפיח נצבר על הסף: ומקדם הענן את תכניו כי חלון לרקיע נפתח ריחנית: וטפות הצטברו על זגוגית בתנופה כעינים הרבה והרבה אותיות לא זולגות לא עפות: ותכנן מתגשם מתנשם ופתאם כשבלו הירק שלעט מתרבות מצטברות בנקישות נעימות: ושרות הן על לחי אחרת ועל הגדר הירקה הנשטפת מטר שפער מראותיו כפנס מכונית שחשף צלע הר: הפיח נשטף וטהר ולבן צח בנין ולבן רך ענן וניר מתמלא נכונות ובינה: ונקישות ממלאות החלל והחרש כמיהה שאון התמלאות מנצץ בראוה: והיה זה פנס המכונית שחשף צלע הר הן צלעות שדפון תחת שאון הפרוה שאיננו נצבר: והרוח פרצה וחלון בתנופה מתנער מטפות וניר מאבד משמעות כנקיק מתרוקן ממימיו: והדרך חומקת מתחת הגשם אז יש וענן אט נשען על צנה שנשענת על הר והריח עמוס ואיננו נצבר: והשקט אטי ממלא החלל ותלוי בירח קורץ כצרצר: והשיר אחרון מסרב להמוג מתחבא סביב כל אבן כצל אך הקצב נשבר: וחמקו כבר המים מכל ויבשו זה מכבר סמני האבק על זגוגית מעידים כי הריח היה: וכיתות הרגלים על קרקע יבש הנוקש וניר עם שבלו הירק וסתום זו נותר: אל תשאיר את הניר בגשם הי אתה חושב שמישהו עוד יסדר אחריך: עננים יפים נורא במיחד עננים של גשם זה לא עוד ספור על אהבה נכזבת: עננים לובשים צורה ומיד לובשים אחרת ראיתי איש זקן בהריון וממנו יצאה לה הירח: הזקן המשיך לישן ומיד הפך לנעל ובאפק תמיד עומדת לה אנית מלחמה: עננים יפים נורא גם אם מסתירים את השמש הנה עוד זקן שדומה ללנין: הופא נגמר זה כלב פדל האריה גם הוא הפך לכלב פדל: היום יש נטיה כזאת לעננים שכלם בסוף הופכים לכלב פדל: הנה בת יענה שאריה רודף אחריה האריה הופך לשור כמעט לרגע כבר חשבתי: אבל השור הופך גמד הגמד לדג והדג לצפור והצפור לאפרח האפרח ליד: והיד לדב קוף שהפפתם רודף אחריו הפפותם בולע את הירח: מעליו יש חזיר בר שדומה לאיזה איש ידוע שדבוק למכשף ראש אל ראש: בכלל זה מענין עם העננים עננים לובשים צורה ממעשיו של אל היפי: וזה נותן את החשק לחלם ומיד לחלם אחרת וזה לא שיר על אהבה נכזבת וזה לא שיר על בני אדם בכלל: וההר הוליד עכבר עד שבא הלילה עד שבא הלילה עד שבא הלילה הזה השחר: אוהב לבכות על מר גורלי אוהב לשתות עד שיבוא יומי: אוהב לשתות ולאכל אוהב נשים אוהב הכל אבל אותך אוהב בנשמתי: אני שלך ואת שלי אני שלך ואת שלי נתתי לך את כל הוני את נשמתי ועוד לא באתי על ספוקי: נחזר למציאות ונראה את הכל בבהירות אף פעם לא היתה לי אהבה באמת אבל עכשו את אמא וכל הזמן קדימה: ויש לך בית ואת לומדת ואין לך זמן בכלל בשבילי: אני זוכר איך הזמן עובר כשהעתיד היה רחוק ומערפל: אני נזכר בעבר לא למדנו שום דבר המציאות מרה הכל נגמר בה רע ימי הנעורים: המציאות מרה נולדנו לקבורה אולי זה לא נורא: חלומות טבעו בחול של השכחה ארמנות מתפררים עומדים כזכר לתרבות שנשכחה: מעשה ידי אדם שוב לא יהיה קים כל האורות והנצנוצים הכל נמחק לכלום עומד רק היקום ומי יודע את פשרו: המוסר לא השתנה כך וכך אלפי שנה זכרו את הדנוזאורים: הכל נמחק לכלום עומד רק היקום ומי יודע את פשרו: ובחלף הענן לא נותרו השמים ריקם כי על העיר עפות יונים על העיר על יער פרא: על ככר התלינים על ריסי נשים בערב עם הרוח הנודדת לא נסע הרחק מכאן: השקיעה נשאה בדרך את סלי הדבדבן ערב ערב עיר ערבית אפרד מרחוב האבן: אל עיני סוסים אביט כהביט אשה אוהבת: כי הסוף אחים הוא אלם כי באוני הדממות כעינים מול ההלך הדרכים נעצמות: עוד מקטרת נעשן על מפתן עתיק נשבה את חיינו נישן כתינוק נרדם בשבע: רוח סער ועננת ריח יער ושנים בואי בואי על משענת בת שירי הנושנים: הה ימים יפי קומה סחרחרים משוק וקיץ מקרונות ומקמה משמלות ומברכים: מנתיבת אבק רועשת מרכסי זמרה תלולים מן הרשע והרשת של תוגות והתולים: מה דבקתי בך תבל שוא לפרק אתך נסיתי מה חכיתי לך עם ליל כתלמיד לגמנזיסטית: רק הטל הזה בחפן רק השיר הזה עדי כי גם לי אדמו באפל תפוחיך שבגי: כעלות נחשל זוהר גחת אלי לקרב בינים בך גלגלתי כעור ברחובות מלאי עינים: בך נותרתי קרע קרע על קוצי המחסמים של חמות של עת נמכרת של פגישות ופתאמים: על העיר יונים עפות כל ימי שטים ביחד אור ערים ומרצפות זרוע מניפה מטפחת: ומפלת ליל נתכת אדני האדנים גוף נופל על אדמותיך: על העיר עפות יונים וערב: ערב יפה בעולם שקיעה הפרות שבאחו געוה: וסוף אין לדרך הזאת העולה סופי הדרכים המה רק געגוע: בין ברושים יורד הערב הסתכלי הצל קרב אלינו: יחפים נלך בשדות השלף כי היום יפתי עובר: על כתפך ידי תנוח וצלי על יד צלך פוסע: מן הים עכשו נושב הרוח כי היום יפתי עובר: בואי נשב הכל רוגע בין עצי הפרדס היום שוקע: בעלי הגפנים הצל נוגע בחרשת האקליפטוס כבר החשך מתחבא: אך אור שקיעה מאיר פניך צמתך בתוך ידי מטלת ושחרות שחרות הן שתי עיניך והיום יפתי עובר: שימי ראשך אצלי על ברך בצמה השחרה אקלע לך פרח: צפרים שרות את שיר הדרך את חרשת האקליפטוס כבר הלילה מכסה: אך בין ברושים עולה ירח הסתכלי כל כך שקוף הלילה הזה: במרחק שדות ינשוף צורח ואחריו יללת התן: בעמק הלילה החשך נמסך כעב הרווי לא נראה בשמים: כבהק מבט החתול השחר מחלון נפתח אט אט מאד: עת נסך סגל משתרבט בסיבים ונוגע בליל כתפלה בלב גשם טל מתעבה על גדרות המרפסת ואת מתוקה כלילי: ואת הבהירה מסתתרת עדין ובי מרטטות אצבעות וחד: עט שתיקתי מתרפסת בצל הענן וחלום נצרף אט אט מאד: הרוח אלמה נדדה בשחקים כסות סהר הסטה כהנץ השזיף: ולנכח האור הכסוף שהמטר להטו בי עקצי אצבעות: בהגיעו נצרתה בסמנה טוב משח הטס ובבהק צרי נחנטה הקדרה: ידיו שפעו חמאת זבה ובמגד הטוב אצבעותיו תטבען: ויזר מלח לשבחה לפער במעטו כליות חוית: ויטמיעהו בתוים שנשאו את צלמו קמורי ופזר שערות הבצק אחידות עשרים דקות לפי העין: ונדב בשכבת הגבינה השטופה אשר העזים החומות נתנוה ויכס בסיבים נוספים: וסכר נתן בסיר ובמים יכסנו ויצב על הכרים והקטין האש עוד יותר: נתזי ברקת להבה כחלה ויסבבה לאט על הרשת: והאט סבביו עוד יותר עד לכדו במסלת הכימה כמשביע עיני ככבם על הטעם הזב בנחח: וימס לב הסמנה מאש הבוערת ומנצר ברז נחשת קטנה: ושולי העבים ירגזו מהקטרת שעלתה מני קצב איתן: ובהצבר החם בממתק מתהוה ואדים יכסו פי הדבש מביט בעות ובעבע בדבש המרכז הבא עד רתיחה מלאתהו: וימהר להפכה בתנופה אז כנפה רוה ולוהטת תכתם: כי מזג עגות הנסך ודבש לוחש שפך מעגלית ויסך נסך דבש לשחרי: ואמרה שחרי רביעית מיתרים דוממת אבן שמש מתחממת: ארבה טס אל אפק זר מפלס הדבש הנגר ירד ואפילו בלי מד דבש ההבדל נכר: תראי תראי את הפרח הזה איך הסתדר באהבה: כמו מלך עם כתר אבקני זכר ועם שרביט לחלחי של נקבה: הפרח שולח ניחח שולחים לו דבורה נכנסת לו עמק בפנים: מוצצת את הצוף המתקתק שלו ועפה נדבקים תוך כך שרביט עם אבקנים: כן יש לו לפרח ספוק מלא הפוטנציאל יממש: הוא גם יהיה פרי ורבה ויין והצוף שלו יהיה דבש: אשר על כן פתחי כפתר לאור המתוק חלון לחדרי הלב: עכשו מתר עכשו מתר מתר עכשו להתלבלב: כי דבש נגר מריח הדרים ויין מריח סמדרים על כן מתר מתר עכשו עכשו מתר להתאהב: תראי תראי מעגלים מתנשקים צרפתית מרהיבה מעגל הפרי מעגל הדבש מזמזמת מזה כל הסביבה: מעשה באחד ושמו מישו כל היום התעטש הוא אמרו לו מישו קח טשו ענה המישו טשו זה לא אשו: איזה אשו פתחי כפתר לאור המתוק חלון לחדרי הלב: עכשו מתר עכשו מתר מתר עכשו להשתלב להתערבב: כי דבש נגר מריח הדרים ויין מריח סמדרים על כן מתר עכשו מתר: מתר עכשו במתיקות הזאת שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין: לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך: משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך: שחרה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה: שם יש בנות כעין שוקו עורן מעורר כקהוה על להבת תמיד: אל תראני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי: עוד ישליג הר חברון עוד תנסך פטמה גם ראיכי כי שחרחרת: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים: לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי: נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף: עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו צרור המר דודי לי בין שדי ילין: אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים דבש זורם בערקי: הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים: אני חבצלת השרון שושנת העמקים כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי: הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה: סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים תמרחו אותי בשוקולד כי חולת אהבה אני: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: השבעתי אתכן בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דומה דודי לצבי או לעפר האילים: הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים: ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו: התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך: קציר טוב שקיעתים חלפו בשדתינו מאז חג הקציר והם ריקים: ולא שלפים מכסים הם כי אם רגבים מתפוררים אט אט לאבק רך: באין טל וגשם הארץ כולאת יבולה זו השנה השניה: עוד מעט יסתלק אור אחרון מרקיענו אז הכפר ינתן באור הירח: ויטבל בבכי התנים שיציק לשנת האכרים המבתרת דאגות והם ספונים בבתיהם: האויר חם וקר אין בו ואינו נשא ענן רק נעים למגע כאינו קים: בהעדר צרך להשכים וכי עלי למהר לקצר או שמא לחבט יצאתי עם דבשי אל הגבעות שמנגד: בקדם שדתינו המאפרים שעקבות לטאות ותנים נזרעות בהם ונושבנו על אחת האבנים במעלה הגבעה: לצפות בהמוג הכחל משמי מערב ובירח כמעט מלא שהאיר מרחבים לפנינו ומרחבי גבעות שחרי גאיות מאחרי גבינו באור לבן ופשוט כשמלתה: פנס רחוב אחרון נראה לה מאיר לבן שקוף ומזמזם צרצורו כלילה וכמהו רך שערה: אצבעותי היו ממללות באדמה ומפררות שברי רגבים תחת האבן עד דק עד כי ודאי מלאו תוי כף ידי אבק רך אך לא בן הבטתי: יום חפש עשה לנו יהוה עלצה לי מביטה על הכפרים הקטנים ממצפנו זה איך מתחמם ברור מלמעלה: וראה מה אפסה דמעת הזרע למול זו המבצבצת מטה בבהית תקרות ומסרבת לנזל כי יבשו מעינתיה: יום חפש עמלו אמרתי מביט אל השדות המתפרשים כעמדים לחבק את השמים: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה: אחזו לנו שעלים שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר: דודי לי ואני לו הרעה בשושנים עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר: על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו: אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו: מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם: כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי: השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ: מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל: הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות: אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון: עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם: צאינה וראינה בנות ציון במלך שחמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו: הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד: שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם: כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך: כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים: שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרעים בשושנים: עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה כלך יפה רעיתי ומום אין בך: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים: לבבתני אחתי כלה לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך: מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים: נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון: גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים: מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו: יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו: בלילה המדורה כסתה אותם בפיח וריח מלח אז הבקיע מן הים: וכשהגיע מאחר מאד אל פיה היה זה כצמא אל פי המעין: והוא היה לוהט ומתפרץ כרוח והיא היתה פראית כחתולי הבר וכשחבק אותה ושער ראשה ברוח היה נדמה לו כי חבק את המדבר: באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי: בעוד השוקולד מספק את הצד המיתי אכלו רעים שתו ושכרו דודים: אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה סחרחר משיאים: פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם: דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עבר על כפות המנעול: פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני: מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות: השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני: מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו: דודי צח ואדם דגול מרבבה ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב: עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת: לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר: ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים: שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים: חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם: אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך: דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים: אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים: יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנגדלות: הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלש מן הגלעד: שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם: כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך: ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי: אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה: מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנגדלות: אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל: לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב: שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים: מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן: שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים: שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה צאורך כמגדל השן: עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק: ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים: מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים: זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות: אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריך אפך כתפוחים: וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים: אני לדודי ועלי תשוקתו לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים: נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך: הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך: קציר רע נכר היה אור החמה שכבר נתלכסן ונתערבל ברוח שנתעצמה ואשר שעשעיה באבק הפכו רציניים יותר ויותר: וזה היה ממלא את האפקים ומעכירם ומבליח צחותם ומקפח כל אותם נחשלי הלבנונית השגיאה שרצדה רצד והתאבך: אף שלא שעו אליה אלה שלמטה ונתעמעמה עתה כרעלה אפרה ומתנשבת: הכל ואף הקרוב ביותר והמחש במו יד היו כמרחקים כאילו חציצה סתומה היתה מפסיקה בינתים וכל עצם היה מתיחד בתא בדידות שלו: חמה אדמה מבעד אבך השדות מערבה: דבשי ואני כדי רבע מגבה הגבעה: גללי כבשים רמוסים ואני ממולל בשערות רגלי: נחש מקישה מבין השלפים ספיח עלה כתמרים: מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבזו לי: אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני: שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני: השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ: מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח: עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך: שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו: אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה: אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז: אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום: כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף: כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני: ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים: סוף שבוע בכפר את היית נהדרת בשמלה פרחונית ופרפר היית מתבדרת: ובאחו געו עת הויסקי הבשיל ושדמות השתגעו כשהעסק התחיל אז ביננו: בגלוי על ההר את היית מאשרת פרחי בר בשיער ושיכר פרדסים מקטרת: וזמזם זמזמו דבש טהור באור ומעיך המו עת הייתי שכור על שפתיך: ובלב הכפר יש נשף מסבת ארוסין מחולות על כר הדשא צחוק ועלוסין: רק אנחנו איננו וכלם שואלים מה קרה לנו שנינו אי מתגלגלים: עוד שבוע עבר איפה את מסתתרת: שמוט כתף על הבר משתכר למזכרת: ושדות רחוקים לא נותנים לי לישן רק לוגם ולוגם שעורה ושפון כל הלילה: ובלב הכפר יש נשף מסבת ארסין מחולות על כר הדשא שחוק ועלוסין: רק אנחנו איננו וכלם שואלים מה קרה לנו שנינו אי מתגלגלים: פרחי בר בשיער בגלוי על ההר את היית מאשרת היית מקשרת: כשהעסק התחיל עת הויסקי הבשיל ושדמות השתגעו היית מתבדרת היית נהדרת: ועוד אמרה שחרי צהרים שני ילדים הולכים בשדה: אחד מחזיק אקדח צעצע והשני שמיכת פקה מגלגלת בהירה תחת בית שחיו: האויר לוהט מאד והם לבושים בגדים קצרים רפויים דקים ודהויים: אחד לבוש חלצה מעוכה ומפספסת אדמה לבנה ממצמץ בעיניו כנגד השמש מקמט אפו: צעדיהם גדולים ולא אחידים השדה כלו עקם מלא בורות וקוצים גם קוצי פרחים גדולים סגלים: הם לא מדברים לא נושבת רוח פתע והאויר עולה במעגלים קלויים מהקרקע בוץ שיבש: מתוך ההתפוררות שסנדלי העור החומים שלהם נתקלים בה עם כל מכה: צצים מדי פעם עקרבים או נחשים נעלמים בדמיונות: פעם היה לי ילד בגן שהיה לו עקרב צהב בתוך הבגדים אומר אחד מהם: הוא לבש את המכנסים שלו או משהו ובפנים הוא הרגיש עקיצה: הוא חשב שזה קוץ או משהו לא יודע אבל בסוף זה היה עקרב צהב: אני לא זוכר אם חגית אמרה שזה עקרב רעיל או לא אני לא בטוח: נראה לי שאבא שלו היה שם אני לא זוכר היה לו עקרב צהב בבגדים: הם ממשיכים ללכת זמן מה השני מציץ לרגע בפרק ידו החשוף ואומר: סבתא שלי קנתה לי שעון עם תשע פונקציות והוא גם עמיד למים חמישים מטר: אז מה גם לי רצו לקנות שעון כזה אבל לא רציתי מה אני צריך שעון שיעשה לי בלגנים: חוץ מזה מי שיודע לקרא את השעה בשמש לא צריך שעון בכלל: אסור להסתכל בשמש כי אז העינים נשרפות: אני דוקא כן יכול להסתכל אבל רק קצת זה משאיר לי כתמים: כתמים כאלה בהירים צבעוניים: מה השעה אני אגיד לך מה השעה לפי השמש: הוא מביט ארכות בשמש תוך כדי הליכה מהרהר: ויהי בהיותם בשדה ויאמר נראה לי שהיינו צריכים כבר להגיע: אתה בטוח הם עוצרים נפרשים מעליהם שמי אין סוף עגלים תכלים תכלים: שמי מישור שכמעט נאבדים בתוכם: וכשעומדים שם על השדה ההוא ומביטים סביב יודעים פתאם: פתאם וזה מכה אותך על ראשך פתאם ואתה בין הכי גדולים בעולם: בין הגדולים מכלם פתאם סביב סביב יש פתוח בלי סוף בלי נעצר בכלום: לא בעץ ולא בבית ולא בהתרוממות ולא בהשתפלות: וכלו רק פתוח אחד גדול ושלם סביב סביב רק שדה אחד גדול ושלם: ומעליו נשפכת כלה שמש אחת גבורה שופכת על הכל: ועל השדה הקצור מזמן וכבר השחים ועל השמים שנשכחו ואינם אבודים באבך המסמא והעכור: ואתה אפילו לא מחוק אלא פשוט אינך ולא קים וגם לא כל כך חשוב אם כן או לא כאן בגדול הזה: בגדול מכל הזה הפתוח הזה הישר ושטוח לכל צד הגלוי ופשוט בלי שום סמן או ציון: בלי שום צרך לכלום כמו שהים לא צריך כלום כדי שיהיה גדול ולא אכפת לו כלום אם כן ידעו או לא: עומד פה הלום גדולה לא תופש איך יכול להיות עומד לפני הגדולים העצומים האלה: וגם לא חשוב אם תופש או לא מי הוא בכלל לפני השנים האלה שהם כל העולם השדה והשמש: שחם שנורא חם שצמא שחשוף ואין לא עץ ולא צל ששרוף ולא בית ולא שביל: שאין כאן לא הולכים ולא באים ואין כאן שום מקום אחד וכאן לא מן המקום המישב: וגם אין פה כלום מן הקטנות שיש בכל מקום ורק גדולת הלא כלום: גדולה מאפק לאפק ורק כלום מלבד שני הגדולים זה אל מול פני זה: השדה אין לו מה להסתיר מפניה והיא גם לא תעשה לו עוד כלום כל זה נגמר מזמן: וכלה רק פתוחה לפניו שיעשה וכלו עליה ועושה לה ובתוכה: וכלה רק לקלט הכל פני גופה הפרושים לפניו ואת כל אונו ואת כל עזו הנשפך בצלהבים: מבול באין סוף בבהירות שהשמים העכורים לא יעכירו עוד ואין מכלים דבר: יש גם כאלה שנבהלים מן השדה הריק הזה הלוהט תחת השמש המפרה: שמש ששופכת בו את כל שפעי הלוהט שיתחיל להצמיח ממנה בבוא יומו: ונבהלים מפניו ורק לברח ורק איזה צל חסר להם ועץ או בית ושבילים וירק ירק ומשבצות מתחלפות: ורק מהר הביתה ולשתות ולגמר כאן ולברח כאילו זה כאן הוא המדבר הגדול והנורא: כאילו זה כאן הוא שונא האדם ושוטם האדם חרוך אחד ושרוף שמש וכמוש אור נורא: ורק להמלט מהר הביתה צל צל מים מים הביתה הביתה: או לבוא רק כשעוד טללי בקר כשעוד לא בגבורתו כשעוד אפשר: ולא כשאין כלום אלא רק מבול השמש הזה היורד בתעתועי סבכים: כאילו שפעי סבכים סחרחרים אדירים כאילו מתגלגלים לפניו סבכי פעקת סחרחרות סלילי סבכים מלהטים מתפוצצים: סחרחורות מתפוצצות בעגולים מתכים בשפעי סנורים בעגולים עגולים נשפכים: ופתאם גם אתה וכאילו יש לזה חשיבות אם אתה כן או לא: עומד פה בלב כל הגדול הזה שהוא תמיד רק שנים רק אחד בעצם: רק גדול אחד גדול מכל שלא יודע אם נשאר כלום מחוץ לגדולתו הזאת: וגם אין מה לדעת כי מה יש עוד מעבר לגדול מכל: ופתאם אתה גם אתה מתמלא ונושם גדולה ומתרחב גדול מנשימת מלואה: פטור מכן כובע על ראשך או לא מכן חם לך או לא אם אתה נשרף: פטור צמא פטור שאלות או מה שעה אם יש שעה: או מה בכלל או מה זה אתה עושה כאן כלום מזה: ורק בזה היש כאן ככה וככה דוקא: ואילו היה נגמר היית נשאר ולא היה לאן לחזר ולא לשום מקום כי מה עוד יש אחרי זה אמר מה: כזה אובד בתוך הגדול כאיזו צפר כלוב שפתחו לה ופתאם שכורה בפתוח: ופתאם יש לה הכל יותר מדי ולא שום לאן קדם: רק רבוץ לך בפאת השדה שופף על כרעיך הגפרריות שלך: אבל כעת נכנס הטרקטור לצלע השדה ומתחיל לעשות ולחרץ בו קו: ולא שומעים שום נפץ אבל משהו פתאם כן נשבר בכזה חזק בחורק: כגזע עץ שהנה גמרו לנסר תחתיו והוא כבר הולך ומתהפך לנפל באנקת חריקה: השדה הזה שעושים בו כעת קו אחד עליו כגזר דין מות והמום קם ללכת בצד החיה הזו החורצת קו: מחניק את היבבה הי למה והזה הענק עובר אדיש בכח שוצף חורץ פותח בה את הקו: מתיז גדודות עפר ומירה פתאם גם איזו אבן תועה והולך ונועץ ועושה מחרץ חד חום שבור: ומה שהיה רק קו נפתח להיות חריץ ששפתים פתוחות לא ולעמק לא מסים: כמו שיש כך והקרום הנקשה הולך ונבתק ונקרע מפני חזק הלהב הננעץ חד פנימה לתוך חבו: וחורץ פנימה בעז והקרום שכבר אין עליו שמץ אבק שנסע כלו נפרח מזמן: ולא עשב שכבר כלו העזים את מה שהשמש שרעתה עליו אחרונה וליחכה הכל עד הסוף: ולא השאירה אחריה אלא את השחום השרוף כאילו גם היא חיה גדולה ורעבה וחמדנית ולקחנית: ופתאם גם המוני החרקרקים שהשד יודע מנין צצו ואיפה היו: מתעופפים להם בבהלה נמלטים לצדדים נעלמים בדמיונות: הם עומדים שם בבגדיהם הדקים מבלגנים פרעי שיער: אוחזים בחבילות שלהם שהביאו אתם מביטים קדימה בפנים מקמטות: הפעם גם מטרדה לא רק משמש עיניהם רק חריצים שחרים ממצמצים מצמצמים: אחד לש עסה דביקה ויבשה של רוק בפה ופולט: טוב אז נחזר הם מביטים זה בזה כל אחד רואה ילד מסנור מולו: הם מסתובבים עכשו רק גביהם המפספסים מפנים אלינו: מתרחקים לאט בקרטע על האדמה המתפררת עקב מוביל עקב סוליה מובילה סוליה: קול רשרשם הולך ונחלש ולערב היה שולח אתנו ללקט עבורו במלילות: והשדות עודם היו בוהקים מאד טרם שקיעה ואחריה: ולעתים עוד רחשו תכונה רבה לכאורה של פעמני צאן ושל מעט חרקים: בעצומו של יום רוחץ בנגוהות קיץ תכולים וצלולים אל כתף גבעה שבקעה עגולה ונאה לוחכת רגליה באושת עשבים מצהיבים: עם נתוזי חרגולים מתלעי כנף ולתוך גוף גופה של דממת אלהים רבה: כחכח מנוע נשיפות מזורזות וכל אבריו הרתיעו נוטפי זעה שחורה ושמנונית: שוצף מרץ נטלטל מוט הארכובה מקא ונבלע חליפות בפי האצטונה נוגש באפני התנופה שהבליעו דומם חשוריהם: לכמין טשטושי סחרחרת סבוב ומשוך בעל הרצועה שהחליקה ושטפה שפיפונית בלא קול: אלא רק ברחש פרט לצליפה החוזרת של טלאי האחוי: שלשמעה נתרעש מיכל הפח הגלמני וענה הברה עמומה ורוטנת: כשזהרורי שמש שנתאבכו באדי המכונה המחוממת מאדוים מעליו זגוגים בטלים בלתי שיכים לכאן: כמוהו קפץ ונדרך לבטלה גם כבל הפלדה שהעפיל אל ראש המגדל עד שנשתתק בפרכוסי רגז: ושב והרגז וחוזר חלילה אפילו המגדל שהשגיא נד לו מרום מערכת גלגליו ועוקיו: עד שרשי ארבע רגליו המפשקות ונטועות איתן: וכל אחד מברגיו התכוץ במרישים והרפה בהשתתפות כנה: ועם כל אלה הרפה כמעט ושא עיניך ומיד נמוחים המגדל האדיר והמנוע שבצדו: ובטלים בתוך הדממה גבוהה ופתוכה במערבלת זהרורים שבלת רוגשת: תכל וכחל וסגל וקצף לבנוני בנחשולי קצף גועש שואגים חומרים ותוססים והומים בממש ובפעל המיית דממה רבה ועמקה: ואילו כאן לרגליך ומכל עבריך שרועה האדמה פרסת גבעות נחות ומפלש שדה שחום וננוח בנגוהות: המסגילים ככל שירחיקו לרבות חרדלית פוחזת זו שפסת הירק שבה מתפרנסת לה ברווח מפליטת מימי המנוע: צא ושער עתה מדה לחשיבות הויתם של חצי תריסר יצורים שעסקו בין רגלי המגדל: ונטרדו בכה ובכה סביב צנור הקדוח שבתוך: ולא עוד אלא שריגאי בלא רמז של התלהבות היה מטפס ועולה: בעוקים הצמודים לרגל מרגלי המגדל והולם בקורנס הכאות גסות בצנור כדי שתתרופף תשלובתו: כמוהו כחבריו המשמשים באביזרים שקטן שבהם יהיה מנף בשתי ידים: שמפתח כלשהו שמיסב השלשלת אינו מגבה אלא בארבע ידים: ואדם שיגחן ללפת כופת של עץ יהיה חייב לאמץ היטב שריריו כדי להרימו כמעט: מי מאלה יהיה נפנה להציץ כעת הצצה אל נחשולי קצף השמים: או להשתאות לרטוטי עצב הפלדה ולפרכוסיו הגוועים: מלבד אולי יואל אשר יש ובהציתו סגריה ובעודו משיב תמרת עשן ראשונה: ומטלטל צתית הפליז סרוחת הפתילה לכבותה יכעכע ומבטו כמעט ושט רגע במרחבים קרטע והבהב: וכבר הוא כח ניעו ונוטל את הכילף והדק בו את החבק: איש איש מהם וזנב סגריתו כבוי ומטפח בזוית שפתיו: עד סוף שלב שבפעולה איש איש מהם וזרוע לו דהוית שער תבן ומאמצת: ורק אחד יש ביניהם חיים שלחייו מגלחות הואיל וחזר אתמול מחפש: א נו יחד היה ריגאי מזרז מלמעלה וכורך את העניבה על הצנור ומרתק צמידה כשהוא תלוי ביד אחת בלווחי השתי: וחיים מצית מחדש זנביתו ופונה אל המנוע: מיד נרתעים הכל לאחוריהם קונאות התשלבת נעתקות ונאחזות בשניהן בתוף הכבל: נשיפות המנוע מתכווצות כמעט קל שולחות פריטת גל בכבל הנמשך ונגול לאטו: מרעיד את המגדל ומאמץ כוח לדלות את הצנור: הופ שואג יואל וחיים בולם באחת את התוף ושולח חפשי את נשימות המנוע שנתקף עטישות ממאמץ יתר: ומיתר הכבל העצבני נפל והרטיט תחתיו לבטלה: לא זז הודיע יואל והתוה בצפרן הבהן על שנת הגיר שצינה מעל לחבק לאות: אחד היה שם משה שהבליט פיקתו והציץ סביבו החל מהמנוע היושב על רכב הברזל דרך הכבל המשחל במערכת גלגלי התנופה שם במרומים: ועד לעניבה ולחבק העץ האדיר שהכביד על מסוטי היד שמתחתיהם: אף הוא מצדו משש באצבע את שנת הגיר שלא הזחה בכלום: לא זז חתם ואשר מצדו וקטם זנביתו: יואל היה מפהק אז מה הכל מבראשית ומקנח מעל מצחו שחלת חלודה במעל אגדלו: ואת זה ברכו וחוזר ונושא אצבע ואגדל אל חטמו ושב ומקנחם בירכו: מזה ונוטל ומניף את כד המים ובולע סלונו בגמיעות קולניות: שוב לא תיטיב החמה ולא תרע לדבלולי הצמצר שבגבחתו הגבוהה: לא זז חקר מרחוק גם זלצמן מאצל האהל: שחפתו הקונאית הגבוהה היתה סוככת על ארבע יריעות מתפשקות כגנוגנת חסמה משלש רוחותיה: ומפלשת לפנים כדי לפרסם לעין כל את פנים בטנתה המהדרת: סמקה כשני ומעטרת ערבסקות כחלות ולבנות רקמה רקמתים: אהל שועים ונכבדי ארץ אשר שני לוחות השמו בתוכו בלא כרכורים יתירים על צנורות תשלבת להיות לשלחן: ולוח לוח על צנורות נמוכים מהם לספסלים מלבד חביונת מים נפלת כרס: ועוד לגין פחים שקוט צואר ריקן וחלוד שלא נמצא מי שיטרח להבריחו מזה: פנס מפיח אמתחת עור ממרטת ושעון כרסני שזגוגיתו עששה: אלה כל תשמישיו להועיל של אהל הפאר אהל הקודחים: ואילו בצל היריעות שפף שם כל אותו זמן אחד זלצמן מגעיל ברגים בפח נפט: כשהוא משורר להנאתו בהצלחה יחסית ולס ידוע וכובעו על קדקדו פוסק את הקצב: אז מה נעשה עכשיו: מקסם לא פחות מנו מלחית אצלו בחול הוא והזבובים אשר עמו: רבץ אף סעיד זעירא משתאה ומחריש: מפרק מהויתו העכורה הצרורה בכתנת דהויה אזורת חגורה שנץ על שנץ ומערטלת כה וכה מחשופי שזפון ורזון: ועיניו חומדות ומעריצות הכל פרט לאתם רגעים פוהים וחלוניים כשהן נתקלות באקראי במעט צאנו הנטוש בגבעה: פטר יפטר אז בקולו סמן רועש בינו לבינן: וצנועות אלה יקשיבו לצליל מולדת נרגש זה עד תם אחרון הדיו: וימשיכו להן בענוה לבקש אלהים על פני השטחים המחוממים הללו המתקפלים ונמוחים בזיו החשאי: טוב המהם חיים שלחייו הגלוחות היו מציקות לו אז נרים בידים המכונה לא תסחב: והמהומיו של חיים עם הנהון זנבית הסגריה על שפתו הם פסק הוראה שלא היה מרנין לב במיוחד: לדוש כעת במסוטי היד בני חמישים האטמוספירות ולהגביה את הצנור מכח שריריך: ופעם לרפות את החבק פעם לשלשלו מטה: פעם להרימו ולחזור ולהדקו ושוב להרימו משהו: ולהוסיף ככה פעם אחר פעם ולטפס לסרוגין טפח אחר טפח: וכך למשות את כל עמוד הצנורות השלובים זה בזה במעבה האדמה: עד שלבסוף יפרק הצנור הסרבן ואז אולי יוכל המנוע לדלותם מכח עצמו: משמעו של דבר לטלטל במסוטים כמה מאות טלטולים ולחזר ולטלטל כך על כל טפח שיגבה: ולהיות זהיר כל אותה שעה בחבק שלא יקלטו המסוטים מים יתירים: או להיפך שלא יזובו פתאום מחציתם בלא עת: ועוד כיוצא באלה אבות מלאכה משעשעים ועליזים: אפס כי התפעלותו של זלצמן מאמירה דוקא עתה עד מדות השראה: מה שלא תסחב המכונה נרים בידים אנחנו: אדם שפתים ושחר גבות מהדס לו הלה סביב נלהב והכבל לא יקרע פתאם נחרד לפתע: מאמיד משקלו של כל מריש וברג בולש בכבל סמנים ראשונים מבשרי רע: אה חביבי לשמר את האצבעות נהם לבסוף אל נפשו וחזר לאיתנו: אף פרץ נלהב בהשרקת אותו ולס עצמו בנפשיות כזו עד לבלתי חוש כיצד נמוח לו הולס: פשט צורה ולבש פני הפזמון הרווח זרענו חטים בשדותיך מולדת: וגם לאחר שעמד על המעות לא חדל אלא אדרבא נשא קולו בכונה יתירה מסלסל והולך לפי כחו בשדותיך מולדת: הרחק הרחק מעבר הגבעות נתערבל ועלה אמירו של עלעול: טפף פוזז וכונף עמו מרחבים וחום ותחושת מגע בחמקמקות שאינה נתפשת: והרוח שפסחה כאן מעל הראש בדלוג פוחז נסתבכה שם מיד בין אותן גבעות חסרות חן לכאורה קלות הפרושות להן: ודרכים מותות בהן דרכי אין הולך בהן דרכי חול ואבק: ועד מרחקים חדלי אפק וחוללה לה שם במשובת פרע הוללת על מחשופי הארץ הפתוחה ההיא: הפרושה מתוחת הזרועות החמה ונושמת: ואילו שוב כאן בין ירכתי המגדל כבר רוכבים על קורת השתי שאול מזה ויואל מזה: מניעים את ידום המסוטים מחליפים ולופתים בימין ובשמאל להשבית שממון החדגוניות: ומציצים בשנת הגיר שאינו נסוט כלל ובעוד משה טרוד במחזה הבינים התדיר של עשית סדרים בתוך הערבוביה: נשלח זלצמן ואסוך השמן בידיו אל המנוע לזלף מטובו לכל נקב ולשלח בלי להתבקש זמירותיו לכל רוח: ואילו ריגאי וחיים אמצו קפיצי שריריהם בנשיפה ובזעה ובשהוקי הופ לסרוגין: וגלגלו צנור בעל גוף מעבר לתלולית חולית הקדוח כרי חול לבנבן: שלשפתו כמה חפני חצץ מכפש בטיט יקר ערך: חולסית נחל הקדומים אשר אי אז זרם שבעים וחמישה מטר למטה מסליות נעליך: ובו בשורת המים הנכספת: איככה נחן סעיד זעירא בתבונה כה דקה לדעת לבוא ממש ברגע: זה ולהוציא מן השקים שעל גבי החמור אבטיח אחד גדול ולהטילו לפניהם: ולהיות הכל רבוצים במעגל סביב האבטיח: ואבו סעיד אף נטל ופרש שק בתוך והציג עליו בחור חמד זה ירוק ועקוד רצועות בהירות: ומפספס קלות כתב מנמר ומימי ונטל במו אצבעות עקומות נאות העשויות מאין כמתן לטכס קדש זה את אולרו השחר: ופער להבו ועוד המתין כדי לנקש באצבעו ולנחש קרבו מתוך בת הקול והוסיף וגמם כפתו מלמעלה: והלך ובתר פרוסות פרוסות מטבורו אל כודו פרוסות נאות ושוות מעשה אמן ונטל לבסוף את הבריה המבתרת והקיש בה בבסיסה: והתפרדה החבילה וכשמש מפציעה קרניה סביבה נפרשה שושנת פרוסות: ודוקא אדמוניות ומגרענות כראוי: והרוח מחליקה עליהן עברה וצננה את טובן הגנוז: וכמקודם כל הזמן מנתרים להם החרגולים האלה עליצים בשמש מנסרים נסורים בתוך הדשאים השדופים: ובתוך מרחבי הדממה שאין היא כלל כמין זמזום טרדני ולא כמין אפס קול חרגולי: אלא שהיא שפעה של צלילים דקים וענוגים גוועים כאלה ומלבלבים ענבלים פעוטים ודקים: סחרחורת פכפוכים תוזזים מתאבכים עדינות ושקופות כמלמלה מתנשמת: סיעות סיעות של פרודות דממה זזות זזות להן במרומים: כאותן להקות זרזירים בסתו אבל גבוהים וזערורים מהם ופורחים עם הרוח בזיו הכחל והחם: אלם התכונה מעטה היתה ונשלטה בעקרה על ידי דמית המים בבארות שזהרו והפיזו נגה ירקרק מימי מרגיע: מלחכים את שמי השדה בנחשל ירק דק מן הדק נראה לעין מימנת בלבד: על רקע הזהוב המרצד שבשדה: ויונים היו עפות מעל לראשינו ומעל השדה ומעל הדרכים הנעצמות: וחשנו כיצד נוסקים חיינו מעלה להצטרף עליהן בעופן עד אי יודע אן: ודעתנו שחה עלינו בעודנו מתכפפים מאד ללקט וכתפינו שנצמקו כל היום חזרו ושחו עם כל התכופפות והתכופפות: צנת הערב חודרת היתה לאצבעותינו בעודן רוחשות מנותקות ממחשבותינו בין הגבעולים וכל פעלינו מוכני היה וידוע מראש: תהלת הבארות עטפה אתנו ונאפפים היינו באתו נגה ירקרק קדום ושרויים בו כתמונה סדוקה ודהויה: ובהתחלה כבואינו מתרשמים היינו מאד ועינינו צרו מלהכיל את שפעת האור שהשדה עוד קרן: כאתן בארות חרבות דוקא שעלו על גדותיהן פה ושם לאו רק ממים אלם להמשך אפנו נאטם ועינינו נסתמאו: רק המגדלים שלמרחוק עוד היתה להם נוכחות והם התערבלו והתקרסלו בזרמת משעולי מדרגותימו: מתעגלים וצרים כשורת שנים משחזות היטב: ולעתים מעבירות בגבותינו חדודין חדודין קורעות במו ודשות במו: והמגדלים שטופים היו אור שקיעה כמו שנים רחוצות אחר משיח בשחט דם: ואז צל גדול מאד כסה והאפיל ואנו המשכנו ללקט והיתה רוח ליל מפלשת שהדיפה ריח צנה ותחושת מליחות קלה מן הקל: שרירינו דאבו ואצבעותינו קפאו אך אנו בשלנו התארכנו למאד לעבד: ובשעות המאחרות שעה שאבדנו את כל תחושתנו ולקטנו במלילות כשחר מכונות דיש של ברזל יצוק: וריח העשת עלה מאתנו ריח פלדת הקרב והקציר: היתה הצנה מלחשת על אזנינו שלא כרויות היו לשמע מלאות עד מקום אפס בקש ותבן ופסיג גרעיני שעורה מדמדמות מקור: והצנה לפרץ את דרכה נסתה היא לאמר לנו להתדפק על ראשינו כי העיר הזאת קרובה לנוס שמה: ושועים לא היינו המלים שנפזמו לתוך אזנינו הרטיטו במעט את גרעיני השעורים שנתבקעו לצמח: והכו מכת שרשיהם במחותינו ובעינינו ובפינו ובאפינו: ואנו שכבנו בשדות בינות הזהבים טחובים היטב ודישנו לצמח: וגבעולי השעורה התענקו מאד לצמח ולהסתרג אלי המגדלים עלי מדרגותימו ועלי פרוזדורימו ופררום היטב: ועם בוא השטפון נתכסנו ונקברנו היטב תחת אדמת טין וטחב: ועם בוא השדפון נתפרר הכל ומגדלי מדרגת העיר קרסו עד בלי זכר: ונתפזר האבק לעמיו ולשונותיו ואף צמחי המעזבה לדור שם לא העזו: והאדמה שמעלינו נתבקעה וקרעי אור זהוב נפקחו אלינו: ואז הקשבנו להבין ואז התבוננו לקלט כי העיר הזאת קרובה מאד לנוס שמה: צל מגדלים על שריקות בז חולותי פרושים מולי והגשם מתגבר ונחלש חליפות: סרטן משחק עם ים כמני מעביר אדוות מתנקז לכבע צמר מקשט על הרצפה בחדר: העציצים נופלים ונשברים אך אינם משמיעים רעש: בחלונות מכה הגשם זרועותי כסופות ולחות מטפסים בחלומות על למערות בית שחיי האפלים: הגשם מתגבר ברשת החלון מכה אולי טפה אולי נלכדה בתא חלת חלוני: טפש מי שמניח לצליליו לחמק ובחדר דפים וחצובה ומנורות דולקות: מדבר אפר נופל תדיר מעל ראשי: מעל שמינו יחידים יורד ענן ומכסה ערפי אני עומדת עד שעקבי רטבים מטל מרבה רגלים נוסף חוצה את החדר: ענן שחר גדול עולה במערב עננים נערמו ממזרח לעדן: השמים קרים צבעם ורד גל גשם גרת מלים בברקו הסגלגל שלדיו עורב יחיד: הרים התנגשו ונראו חילי בדיל נמסים ערוב דשנים כמיים לעדוד הצמיחה פרעתי חובותי מזה חדשים ועדין: הוא עונה וזה מעלה תהיות לגבי עורבים שסובבים סובבים: נאמר על עורב שחר או מוטב מבריק עוד משב רוח נושא גשם: עת יציאתי המקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המידית לחלום אחר רעיון החזרה הנציחת אפוף מסתורין ואת שתי הידים קשרו לעץ תאנה: למונדה מרה מהעץ בחצר בקבוק בלגימה אחת מעתיר על הסדין שפע יהלמים קצרי טוח והכל תותים בסלסלה אחרת: שחרי מנקה את הטלפון עם מכחול דק משערות של חתול מכרכור: היא אינה יודעת אם על דבריה להיות ברורים ולכן היא מבהירה אותם: שחרי רוצה לראות שלג: היא נוסעת לחברתה ברכבת על מנת לראות שלג בבקר גלילי: למרות שאינה יודעת אם ירד שלג מחר ומחשבותיה נוסעות עמה: כנראה שלבם קשור יותר למקומות: כנראה זרועותיהם כפי שנאמר כלומר שריגיהם כלומר שיערם והתאנים נופלות הישר לפיהם: והבקר נהיר הרכבת דוהרת ענפים מתכהים אך מראם מתבהר: נפת יער נטוית באויר הנקוד שפרות אלתורו הם פלגים צוחנים: כתינוק בן יומנו מכה פתאמים נתכים במלאכת מחשבת: היא יודעת שאין לצפות מיום לדבר צפיה כזו פוגעת בפראיותו בחפשו וביכלת דמיונו: כלומר הבטחון כי יעשה את הטוב ביותר אך אינה יודעת זאת: אלו היתה מבהירה לעצמה את מחשבותיה היתה מבינה כי בקר משלג או שאינו משלג צופן את היום: הן היו מכסות ברכות וצחות את ההרים ובשלב אחר מחלחלות עד לשדם: אך משום ששחרי אהבת בחורים שזופים היא לא ראתה שלג מעולם: תתארו לכם ילדה בהירה תחת עננים אפרים: והכל יצא בהיר מדי אפילו שישבנו שעות בחדר חשך: אמנם לא נתן לראות זאת בתצלום אך ליושב משמאלו בקונצרט היה ריח של עגת שוקולד: ולו עצמו היתה אדמה אדמה תחת הצפרן: כשאומרים אני מתגעגע הוא מספר לה אני שואל היכן ממשיך ומושיט לה סביון עקור: והיא מפרידה את הרגבים מנימי השרשים מבלי לקרעם: עד שהחליל השני מאותו קונצרט מפיל בטעות את הבסקויט שלו לתוך הקפה ורוקע ברגלו הימנית: בתי בתי בם אמרת שחרי נוגע ללב: בבגד ים מנקד דבוק חול על מטת שזוף היא אהובה רחוקה קטנת פנים ותלתל: ים מנמר משחק עם סרטן והוא עמד שם שזופו יוקד לעיני כל הבעתו לוהטת: האם תואיל בטובך אדן לבאר ציר את הפטמות יותר למעלה כך אולי זה יראה יותר נשי זה לא אישי: אל תשאיר את הניר בגשם הי אתה חושב שמישהו עוד יסדר אחריך: על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי: ויענני יהוה ויאמר כתב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו: הנה המשא אשר חזה חבקוק הנביא על שגענות: כנראה שלבם קשור יותר למקמות ששערם סבוך יותר חלוקי הים כהים כעורה: כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה כמים יכסו על ים: לילה ללא ירח לוחש אבן לתוך פיה כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה: שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך: מה הועיל פסל כי פסלו יצרו מסכה כי בטח יצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים: הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה: הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו: ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ: יתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו: ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה נהרות תבקע ארץ: ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא דרכת בים סוסיך חמר מים רבים: שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי: כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל: גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי: יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי: באתי לחדרה והתקנתי לה היא הגישה לי את הברגים ולון לבן כסוכך מפני קדש: כי ידע יהוה לברא אור לפני המארת ואני מסתמך על יצירתו: על מצפה השמים ירח עלה איש מרחיב חיוכו את חזהו נושם לאט: באור הלילי מצב רוח נפלא יוצא מן הכלל ונכנס אל הפרט: עת פריחת דבדבן איש נוקש בדלת איני פותח: אני מסבה לשלחן עם שאר הכסאות ולוקחת מה שהחלון מציע: מישהו נוסף כבר מתבונן בי מתבוננת באנפות המתהלכות בבקיה: בלבנן המתחרז עם לבן הסוס הרועה בחטה ובמחשבתי הלופתת עט ומסתלסלת ממני הרחק עם עשן הסגריה: ואז קופץ על שלחני החתול השחר ומכסה את השיר שאני כותבת: הוא מפנה אלי את ראשו המלכותי ומראה לי את סוד הצמצום של אישוניו: הן בריאות מספיק בשביל להקיש על מכונת הכתיבה לפתיחת דלת לאורח: האם בליל חמסין אין נוסטלגיה האם שלחן הכתיבה ישאר בעינו: כשהפטמה נוגעת בסדין קשי המזרן לעמת רך הפטמה קצה הרגיש כהה: לשונו סובבת סובבת על החגה נעצרת במספר שבע: מהמר מגרד בהסוס את הכרטיס הזוכה מעל לפטמה פצע מעל שדה הימני של ילדתי לא לגרד: שום ממשות לא בוקעת מזבולי המח האלה לכו לכל הרוחות: כלי תקוה שבמהלך הכתיבה אלמד להתנהל במדיום מוזר זה וארכש מימנות: כך אולי אפילו נפיק תועלת כלשהי מעסוק מוזר זה: המלצות לא ימש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען יאריכון ימיך על פני האדמה: שא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים והשתחות להם ועבדתם: אם אני רואה חתול אני לטובתו: לא תוכל להתעלם: מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן: מעט חבק ידים כי דרך עצל כמשכת חדק ודרך ישרים סללה: מאחר ויש עוד מה להמליץ בנושא זה אפצח במלאכת ההמלצה הקשה יותר אחרי ההבהרות: הבהרות כפות הדקלים מבריקות הרוח זורמת בין שדי סטיקר אני רוצה גזור מאני רוצה ישראל אחרת וחלוני נפתח לעבר הרחוב: שחרי אוהבת את אצבעותיה היא מקפלת אתן בעזרת אצבעותיה ומאפשרת לפרצופה לעשות ככל העולה על רוחה: מאחר ואין עוד מה להבהיר בנושא זה אפצח במלאכת ההבהרה הקשה יותר מיד ברגע שאגמר להקליד משפט זה: אכלני נא כי יפה אני: לא קמתי אני לפנות את הספלים עד שבא הבקר ותפסני בשקעים שבעיני ובצלעותי: ואמרו השלטים ערית חיפה מבצעת שפור תאורת הרחובות לרוחת התושבים: ראש המועצה המקומית מטולה ברכות: המושבה מטולה פותחת את שעריה זאת הפעם החמשית בפני קהל כותבי השירה ואוהביה: במושבה יש שלוב נפלא של תירות כפרית וחקלאות מתקדמת: מטולה מציעה נוף מקסים טבע ואוירה של רגע שהם מצע מצין לקיום פסטיבל שירה ישראלי: אנו שמחים לתת יד לקדום השירה בישראל ולארח במטולה את שירה אלפים ושתים: אני מאחל למשוררים ליוצרים לאמנים ולקהל הרחב שלשה ימי יפי הנאה צרופה וענין: בברכת חג שבועות שמח וברוכים הבאים מכל רחבי הארץ: ועל ידי השירה משפיע המשורר שפע רב בכל העולמות: התקון בהיכל הכלים השבורים הצרים מהכיל את יפעת ההיכל יעשה באחוי הנכון בין מלים אמורות: לשירה לאחות את שברי הכלים כאדם המיטיב למצות את יפי המרחק שרק לילה יאה לו: רק לילה וסקסופון אלט ופסנתר לאחר שקרא את השיר האמור: ומשפיעה השירה על העולמות העליונים ומהם תשתקף: והשירה העליונה היא התורה מגיעה בהשפעתה אל המציאות הזאת עכשו בשבועות והיא בכורי יצירת האל: בגשמיותה משפיעה השירה על העולמות העליונים: ולכן קול השיר חיב להשמע דוקא עכשו במציאות הזאת בדחיפות רבה מאין כמתה: מן התכנית ליל שמורים משוררים בוחרים מציגים קוראים ומפרשים פרקים האהובים עליהם במגלת רות: מדרש עתיק ומדרש משורר מנחה זלי גורביץ: מאחרי הצלילים קריאת בכורי שירה תחת עץ התות ליד המעין והמסכה המשלשת: קמוריך זורחים ושפתי הנכספת תלחש לקצבך האטי האיתן למלאך: בכתב יד מעגלת תשפיע לשון מתחמקת בצבר תשוקתה: אור עינך יתמלא ושקוף החלל והשבע השבעתי בצליל מכון לעטף את יפיך והצג בכורי לששי בליליך סיון: ויהי לאחר תקון שבועות בקבוץ יפעת נטל חפני חפציו ועלה על חלקת דשא במעלה הגבעה: פנסי גן כדורים מאירים באור חור ויפרש את שק השנה ויתרוח עליו לחלץ נעליו: ויבא לשכב בקצה החלקה והנה מעליו ירדה טלי בשביל דרכה מטה ותבא בלט ותתצב למראשתיו: היא מבט עדין וסקרן ושקט ויכר כי טלי היא הנצבת לפניו ולא ידע כיצד הכיר: ויאמר לקראה ותעלן הממטרות מן הדשא אחת תתז לעברה ואחת בין תיקיו עלתה: ותחמק מן המים כסופי הברק וימהר לקפל ציודו ובסגרו וירא כי חמקה: תם ונשלם אחוי טלי ועוד היד נטויה:
